25-27. שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עיקרין במועד שבראשונה היו אומרין אין שותין מי זבלין ומי דקלים וכוס עקרי' במועד עד שבא ר' עקיבא וכו'. בכי"ו: מי זבלין וכוס עיקרין במועד עד שבא וכו', ונשמט שם ע"י הדומות מן "במועד" עד "במועד". וכן נשמט שם "ומי דקלין" בין ברישא ובין בסיפא. והשמטה ברורה היא, והנכון הוא בד, וכע"ז גם בכי"ע ובכי"ל. וכן מעתיק בשם התוספתא ברי"ף פ"א סי' אלף קס"א,35ואף ברי"ף ד"ק נשמט מן "בראשונה" עד "במועד" שבדברי ר' עקיבא, אבל ישנו לנכון ברי"ף ד"ו רפ"א, וכן מוכח ממפרשי הרי"ף (ר' יהונתן, נ"י) ומדברי הרא"ש (שהוא מעתיק ע"פ רוב את דברי הרי"ף) שברי"ף ד"ק היא השמטה בט"ס ע"י הדומות כעין גי' כי"ו. ברא"ש שם פ"א סי' כ', בשבה"ל השלם ה' חוה"מ סי' רכ"ט, עמ' 212, בפי' רבינו יהונתן על הרי"ף הנ"ל, עמ' 118, ובנ"י שם. וכ"ה הסיגנון להלן, שו' 41 ואילך. ועיין גם בשיטת הריב"ב שם ובס' אדם לרבינו ירוחם נתיב ד' ח"ה. וברי"ץ גיאת ה' חוה"מ, עמ' ט"ו: בתוספתא שותים מים דקרים וכוס עקרים במועד. ובר"מ פ"ח מה' יו"ט סהט"ו: וכל מאכלות ומשקים שאינן מאכל בריאים אלא לרפואה מותר לאדם לאכלן ולשתותן במועד. ובמ"מ שם: תוספתא נכתבה בהלכות שם. ועיין מאירי, עמ' נ'. ועיין מ"ש לעיל שבת פי"ב רהי"ג, שו' 39, ד"ה שותין, ביחס לטיב הרפואות שנמנו כאן.
והתוספתא כללה כאן בין רפואה שאינה ע"י מלאכה (מי זבלין ומי דקלין) ובין רפואה שע"י מלאכה (שחיקת סממנים, כלומר, מי עיקרין), ומותר להכין כוס עיקרין במועד לאדם, ולשחוק לו סממנין, ומכל שכן לשתותו. ומכאן שביו"ט אסור אפילו לשתות, כמו שהוכיח מכאן במגן אברהם סוף סי' תקל"ב. ועיין מ"ש בזה בשו"ת אבני נזר או"ח ח"ב סי' שצ"ד, ובהוס' המהרש"ם לארחות חיים של הר"ן כהנא בסי' תקל"ב אות ג'. ולעניין רפואה ביו"ט, עיין מ"ש רמ"מ כשר בתו"ש בא חי"א, עמ' רס"ו ואילך. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.
Loading...
2:10
1
Loading...