24-25. רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר דברי ר' מאיר. ר' יוסה אומ' אין נזקק לו להקל ואין נזקק לו להחמיר. בד ובכי"ל: אם נזקקין לו להקל נזקקין לו להחמיר. ואפשר שאף בכי"ו אין=אם (עיין מ"ש לעיל עירובין פ"ח הי"ט, שו' 62), והמעתיקים שלא הבינו את משמעות המלה "אין" הוסיפו אח"כ: ואין. אבל גירסתנו מתפרשת כפשוטה בלי הגהה.
ובמשנתנו פ"א מ"ה: ר' מאיר אומר רואין את הנגעים בתחילה14או כתחילה, כגירסת המשנה שבבבלי, משנה ר' נפולי ואילך, הוצ' לו, קויפמן, פרמה ומשניות על קלף שבביה"מ כאן. וכן בתוספ' רי"ד ז' א' (ל"ב ע"ב) גרס "בתחילה" אלא שמחקה. והיא באמת חסרה במשנה שבירושלמי, ועיין בתיו"ט ובתוספ' ר"ע איגר שם. להקל אבל לא להחמיר. וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר. ובבבלי שם ז' א': תניא ר' מאיר אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר, ר' יוסי אומר לא להקל ולא להחמיר, שאם אתה נזקק לו להקל נזקק לו אף להחמיר. ואמרו בבבלי ז' ב' שר' יוסי סובר שהכהן אינו רשאי לשתוק. וממילא אם יראה שהנגע טמא מוכרח לומר כן, ונמצא מצערו במועד. אבל ר"מ סובר שהכהן רשאי לשתוק, וממילא אם ימצא שדיבורו יחמיר עליו ישתוק, ואם דבורו יקל עליו ידבר, ולפיכך רואין את הנגעים במועד להקל.
ולפי פשוטו פירוש משנתנו והברייתא הוא שלר' מאיר רואין את הנגעים לכתחילה (בלשון א"י בתחילה, או כתחילה, פירושו לכתחילה) במועד רק להקל על המנוגע, אבל לא להחמיר עליו. ולפי זה בתחילת הנגע לכ"ע אין רואין אותו, שהרי אין כאן קולא כלל,15ובין אם נגרוס כן בפירוש בבבלי ז' סע"א, ובין אם לא נגרוס כן, עיי"ש בדק"ס, בריטב"א במקומו ועוד, עצם ההלכה כולי עלמא יודו בו. ומי שנראה בו נגע ברגל נותנין לו כל ימות הרגל ואין נזקקין לו כלל, כמשנת נגעים פ"ג סמ"ב, והיא ככולי עלמא.16עיין בתוספ' רי"ד ז' א' (ל"ב ע"ב) ד"ה ר"מ. אבל בימי הסגרו, רואין את נגעו שמא כהה או כנס, ומטהרין אותו, אבל אם פשה, או שהיו בו שתי שערות לבנות שותק ואינו מחליטו, כדי להוציאו חוץ למחנה.17ואפילו לשיטת הראשונים שאף מוסגר הוא מחוץ למחנה, מ"מ מוחלט צריך פריעה ופרימה וגנאי הוא לו, או שמוסגר חי בתקוה שעוד מעט ויטהרנו, עיין בתוספות ז' א' ד"ה אמר ובשאר ראשונים שם. ולר' יוסי אף כאן אין נזקקים לו שמא יראה בו סימני טומאה ויצטרך להחליטו, משום שאסור לו לשתוק. וכשהוא מוחלט אין בו חומרא כלל ורואים אותו לכולי עלמא, שמא נרפא הנגע, ויטהרנו. ואם לא נרפא הרי נשאר כמו שהיה, והכהן אינו עושה מעשה כלל. וכל המשא והמתן בבבלי ז' סע"א ואילך הוא לדברי רבי גרידא שמחלק בין מוסגר ומוחלט, ואף בחילוק זה נחלקו תנאים אליבא דרבי, עיין מ"ש להלן בסמוך. ואף הר"מ בפיה"מ לא הזכיר מוחלט כל עיקר. ועיין בפי' הר"ש בן היתום, עמ' 25, אלא שדבריו מגומגמים. ועיי"ש, עמ' 24.
25-26. אמ' ר' נראין דברי ר' מאיר במוסגר ודברי ר' יוסה במוחלט. וכ"ה בד ובבבלי ז' א'. אבל בכי"ע: נראין דברי ר' יוסי במוסגר ודברי ר' מאיר במוחלט. וכ"ה בירושלמי פ"א ה"ה, פ' ע"ג. וכן בבבלי ז' ב': והתניא איפכא (כלומר, כגירסת כי"ע וירושלמי). תנאי היא אליבא דרבי. ובכי"ל נשמטה בבא זו בטעות.
והנה רבי כבר הזכיר בפירוש "מוחלט", ומכאן שאף במוחלט חולקין. ובעל כרחנו אנו אומרים שאף במוחלט יש חומרא, ולא תצוייר לנו חומרא במוחלט אלא אם נניח שטהרתו ברגל חומרא היא לו, והטעם הוא משום שמוחלט מותר בדרך ארץ, וכשאתה מטהרו ומזקיקו לימי ספירה אתה מפרישו מאשתו, ופעמים צוותא דאשתו ניחא ליה מצוותא דעלמא. והואיל ורבי הזכיר בפירוש "מוסגר", פירש רבא (או רבה) שהכוונה להסגר שני גרידא, אבל בהסגר ראשון כולי עלמא מודים שהוא רואה את נגעו, שאין כאן חומרא, משום שאף ר' יוסה מודה שבהסגר ראשון יכול לשתוק, שלא אמרו לטהר או לטמא, אלא בסוף הסגר שני שאין כאן אפשרות אלא של טהרה וטומאה גרידא,18ועיין בחי' הר"ן, עמ' י', בשם הראב"ד. ובר"ש נגעים פ"ג מ"א פירש את הבבלי ז' ב' "לטהרו או לטמאו כתיב" שהכוונה שבהסגר שני טמא אפילו שתק הכהן, ואינו נטהר אלא אם כן מטהרו בפירוש. ומדבריו משמע שאם לא טהרו אחרי הסגר שני במפורש, אלא שתק, הוחלט מאליו. ועיין בתוספות הרא"ש כאן, ריש עמ' כ"ב שכתב "א"נ שתיקותו הוא טומאתו" ואין לה שום משמעות. ונראה שמלים אילו שייכות לשו' א' שם: הילכך לא חזי ליה כלל לר' יוסי, א"נ שתיקותו הוא טומאתו, ור' מאיר וכו'. והוא כדברי הר"ש הנ"ל. ושמא צ"ל לעיל, עמ' כ"א שם: ורשב"א (במקום: ורשב"ם) פירש וכו', והכוונה להר"ש הנ"ל (ר' שמשון בר' אברהם). אבל בסוף הסגר ראשון שיכול להסגיר אותו שנית רשאי לשתוק אף לר' יוסי אפילו אם נולדו בו סימני טומאה. ועיין בפי' הראב"ד שהביא בתוספות הרא"ש הנ"ל (עיין לעיל, הע' 18), עמ' כ"א. ובמאירי, עמ' ל"ז, פירש שסימני טומאה בהסגר ראשון אינם שכיחים.
ולפי הגירסא שלנו בתוספתא (שהיא גירסת הבבלי בברייתא ראשונה) הכריע רבי כשיטת ר' מאיר בהסגר שני שרואין אותו להקל שמא נטהר, ואם לא נטהר ישתוק, אבל במוחלט הוא מכריע כר' יוסי שאינו רואה אותו, משום שאין כאן קולא כלל, שאם יטהרנו יביאו לידי ספירה ואוסרו באשתו, ויש שצוותא דאשתו ניחא ליה מצוותא דעלמא. ולפי גירסת כי"ע, הירושלמי והברייתא השניה שבבבלי, מכריע רבי בהסגר שני כר' יוסי שלא יראה אותו כלל, וסובר תנא זה בשיטת רבי שאין הכהן רשאי לשתוק בהסגר שני, ושמא ימצא טמא ויחליטנו. אבל במוחלט מכריע כר' מאיר, שלא תתכן כאן חומרא אלא קולא, ושמא ימצא טהור, ויכנס למחנה, וצוותא דעלמא ניחא ליה מצוותא דאשתו גרידא.
ושיטת הר"מ לא נתבררה לי לפי שעה. ועיין מה שהאריך בזה במשנה למלך פ"ז מה' יו"ט הט"ז, בס' ראשון לציון ובקרן אורה בסוגיין ובחסדי דוד כאן. ועיין בס' משנה אחרונה נגעים פ"א מ"ד.