1
20. מרבצין מים על גבי פשתן מפני העקרב. כנראה שהיו עושים כן כדי להבריח אותו מן הפשתן, או כדי לגלות אותו ולהורגו. והלכה זו באה לכאן אגב צידת האישות והחרבת חורי הנמלים.
2
20-21. ונחיל של דבורים שברח מחזירין אותו למקומו. מפני שהוא דבר האבד, ועיין פסחים פ"ד מ"ז ובבלי שם נ"ה ב'. אבל לצודו אסור, עיין במשנתנו ספ"ב, ובס' המכתם, עמ' 284, ובמאירי, עמ' נ"ו. ועיין בשיטה לתלמידו של ר"י מפריס, עמ' פ"ה, ובהערה 2 שם. ועיין לעיל ביצה פ"ג, שו' 13 (לעניין יו"ט).