35-36. לוקחין מן הגוים שדות בתים וכרמים בהמה עבדים ושפחות מפני שהוא כמציל מידם, וכותב ומעלה בערכאים. כל הברייתא להלן ע"ז פ"א ה"ח, ב"ר פמ"ז, י', עמ' 476, בבלי עירובין מ"ז א', כאן י"א א', ע"ז י"ג א'. ובכל הנוסחאות בבבלי: וכותב ומעלה בערכאות, מפני שהוא כמציל מידם. ופירש"י בעירובין: שהוא כמציל מידם. שלא יחזור הגוי ויערער על המכירה. ובע"ז פירש: שמתוך כך יהיו לו עדים ומסייעין להציל מן העוררים. וכבר העיר לנכון בתכ"מ כאן שמנוסח התוספתא מוכח ש"כמציל מידם" עונה על כולם, שלא כפירש"י. ונעלמו ממנו לפי שעה דברי התוספות בגיטין מ"ד א' ד"ה וכותב, שר"ת העתיק בשם הבבלי ע"ז: ולוקחין מהן בהמה ועבדים מפני שהוא כמציל מידם, ומעלה בערכאות של גוים וכו', והוא כגירסת התוספתא כאן וע"ז פ"א הנ"ל. ובעל כרחך פירש שלא כרש"י. ורש"י פירש ע"פ הבבלי בגיטין שם, עיי"ש, ועיין היטב בבבלי ע"ז י"ג ב'.
ובאמת הגאונים,34עיין אוה"ג, עמ' 12 ואילך, וביתר באור בריטב"א ע"ז י"ג א' סד"ה לא יניח, מגילת סתרים לר"ן בתרביץ שי"ב, עמ' 41 ואילך. הרמב"ן, הרא"ש, רבינו יונה בע"ז שם פירשו כר"ת. וכ"ה במאירי35ועיין בפרישה יו"ד סי' קמ"ט, אות י"ז, וכיוון לדברי הקדמונים בפירושו ל"מציל" מלשון הפרשה, המעטה, עיי"ש במאירי. כאן, עמ' נ"ג, וע"ז, עמ' 27. ובירושלמי ע"ז פ"א ה"א, ל"ט ע"ב, שם ה"ד, ל"ט סע"ג, נזכר רק חלק מן הברייתא (ועיי"ש ל"ט רע"ד), והפירוש שם אינו ברור, ועיי"ש במה"פ (בה"ד) ד"ה תיפתר ישראל מישראל.
והנה בכל המקורות הנ"ל הברייתא היא לעניין יריד של גוים, והתירו לקנות מן הגוים, ואין חוששין משום יריד. אבל לפנינו כאן לא נזכר יריד, ובעל כרחנו הברייתא מפרשת את משנתנו פ"ב מ"ד: אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד וכו'. ומפרשת התוספתא שמשנתנו מדברת בלוקח מישראל, אבל לוקחין מן הגוים במועד, משום שהוא כמציל מידם, והוי ליה כדבר האבד. וכן כתב הריא"ז (לפי שלטה"ג על הרי"ף למשנתנו): ונראה בעיני שלוקחין מן הכותים בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות במועד, אע"פ שאינו לצורך המועד מפני שהוא כמציל מידם, כמו שמבאר בתוספתא. הרי לך שפירש "כמציל מידם" שהוא עונה על הכל, כפי שמוכח מלשון התוספתא (ועיין בשו"ת הרי"ד הזקן שהעתיק החיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' קמ"ט ס"ק ב'), ושבמועד עסיקינן כאן.36ועיין מ"ש ע"ז להלן ד"ה ובב"ר.
ברם מתוך הבבלי י' סע"ב ואילך מוכח שלא הכירו תוספתא זו, שהרי אמרו שם: כפרקמטיא האבד דמי ושרי. תניא נמי גבי ע"ז כי האי גוונא, הולכין ליריד של גוים ולוקחין בהמה וכו'. הרי לך ברור שהביאו ממרחק לחמם, ודימו דין דבר האבד של מועד לדבר האבד של יריד, ולא הביאו שכן מפורש בתוספתא לעניין מועד בכלל, ולאו דווקא ביריד. ומדברי הגאון (עיין אוה"ג הנ"ל, עמ' 13) מוכח שלא התירו לקנות במועד מן הגוי אלא בשיירא דווקא (דומיא דיריד) משום דהוה דבר האבד. וכן במגילת סתרים לר"ן:37תרביץ שי"ב, עמ' 42. וברור מתוך דבריו שלא התירו בחולו של מועד לקנות מן הגוי אלא ביריד דווקא, משום שהוא דבר האבד. והקניה מהם ביום השוק הרי דינו כדין דבר האבד וכו', באמרם כי האי גונא שהשורש בכולם אחד הוא וכו'. וכן מוכח משיטת הראב"ד שבתוספ' הרא"ש כאן, ריש עמ' ל' ועוד, עיי"ש. ועיין ברמב"ן וריטב"א ע"ז הנ"ל ועוד. ולא מצאתי בשום קדמון שהביא את התוספתא להלכה (חוץ מן הריא"ז הנ"ל). וטעמם הוא משום שמן הבבלי כאן י"א א' יוצא שהיא לאו דסמכא. ועיין במשנה ברורה להגאון בעל חפץ חיים ז"ל (בביאור הלכה) או"ח סוף סי' תקל"ט, שרצה לפרש שהתוספתא מדברת בקונה לצורך המועד, ואף מן הגויים מותר, והחידוש הוא שמותר לכתוב38כלומר, לאו דווקא מקח וממכר אלא אפילו מלאכה גמורה, עיין בשו"ת הריב"ש סי' שנ"ב. להעלות לערכאות, משום שהוא כמציל מידם. ולא עיין הרב בגוף התוספתא, שהרי כאן הטעם מפורש "מפני שהוא כמציל מידם" על הקנייה, ולא על ההעלאה לערכאות כלשון הבבלי. ושוב כתב שם: "ולולא דמסתפינא הייתי אומר עוד דהתוספתא לא קאי כלל לעניין מועד וכו', וחסר כאן רק אילו התבות הולכין ליריד של עכו"ם ולוקחין וכו'". והגהתו לכאורה מקויימת מב"ר כי"ו שנביא להלן. אבל בתוספתא אין להגיה נגד כל הנוסחאות.
ומחוורתא שהבבלי הנ"ל חלק על התוספתא כאן, ואינו מתיר לקנות מן הגוי שלא במקום פסידא, ודווקא ביריד, או בשיירא, התירו. ובירושלמי כאן פ"ב ה"ד, פ"א ע"ב: ר' יהושע בן לוי שאל לר' שמעון בן לקיש מהו ליקח בתים מן הגוי. אמר ליה אימת רבי שאל, בשבת? תני בשבת מותר, כיצד הוא עושה, מראה לו כיסין של דינרין, והגוי חותם ומעלה לארכיים, שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת וכו'. ועיין בבלי גיטין ח' ב'. ומתוך הירושלמי משמע שר' יהושע בן לוי (שהיה קשיש מר' שמעון בן לקיש) בדק ליה לר"ש בן לקיש39עיין ירושלמי תרומות פ"ט סה"ד, מ"ו ע"ד, וי"ר פכ"ב, ו', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תקי"ד. ושאל אותו שאלה זו, כדי לראות אם הוא יבין בעצמו שאין כוונתו לחול המועד. אבל בא"י בוודאי שאין שאלה שמותר לקנות במועד מן הגוי בתים שדות וכרמים משום כבוש א"י.
ובב"ר ספמ"ז הנ"ל: תני הולכים ליריד של גוים בחולו של מועד ליקח מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות. ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש לא סוף דבר עבדים מהולים אלא אפילו ערלים, מפני שמכניסן תחת כנפי השכינה. ר' יהושע בן לוי בעה קומי ריש לקיש אמר לו מהו ליקח מן הגוי עבדים ערלים. אמר לו אימתי את שואלני, ביום טוב? תני אפילו בשבת וכו'. והנה הגירסא "בחולו של מועד" היא בכל הנוסחאות חוץ מכי"ו וילקוט דפוס ראשון, וקשה למוחקה. ולא עוד אלא שבכי"ו עצמו גורס כדברי ר' שמעון בן לקיש הנ"ל: לא סוף דבר עבדים הראוים לו אלא אפילו הערלים. ועיין בשנו"ס בהוצ' תיאודור שם, ונראה שהגירסא "מהולים" תוקנה,40ע"פ מאמר ר"ש בן לקיש עצמו בירושלמי ע"ז פ"א ה"א, ל"ט ע"ב, שם ה"ד, ל"ט ע"ג, בבלי שם י"ג ב'. והעיקר הוא כגירסת כי"ו: הראוים לו. ומכאן שבחול המועד עסיקינן, ור' שמעון בן לקיש אמר שלאו דווקא עבדים שהם ראויים לו למועד, והוא קונה לצורך המועד, אלא אפילו עבדים ערלים, שלא ישתמש בהם במועד עד שיטבילם, כדי שלא יאסרו את יינו, אף אותם לוקחין במועד, מפני שמכניסם תחת כנפי השכינה. ובתים שדות וכרמים מותרים משום כיבוש ויישוב א"י. ובהמה לא נזכרה כלל בברייתא שבב"ר.41אמנם בברייתא שבירושלמי ע"ז פ"א ה"ד הנ"ל נזכרה גם בהמה, אבל פתרוה שם בישראל מישראל שמשתתפין ביריד, מפני שהוא כמציל מידן (כלומר, שמצילן מן העבירה, עיי"ש בפ"מ ובמה"פ). ועיין בבלי שם י"ג ב'.
וברור מתוך דברי המדרש הנ"ל שבתלמוד א"י שהיה לפני מסדרו של ב"ר שנו גם את הברייתא שלנו במו"ק, אלא שלא הזכירו שם אלא "בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות", ובמועד עסיקינן (אפילו אם לא נגרוס בפירוש "בחולו של מועד"), אלא ששם: אימתי את שואלני ביום טוב? והוא משום שבחול המועד אין שום שאלה, כמפורש בברייתא עצמה שהירושלמי הביאה לעניין חול המועד, ומותר לקנות מן הגוי אפילו ביריד ואין חוששין לא משום יריד, ולא משום חול המועד, ומכל שכן שמותר לקנות שלא ביריד, וכמפורש בתוספתא כאן. זו היא שיטת בני א"י, אלא שהבבלי חולק עליה.
36-37. ואם היה כהן מיטמא להן ולא עוד אלא לדון עליהן בחוצה לארץ. צ"ל: מיטמא להן להעיד עליהן ולדון עליהן וכו'. ובכי"ע: מיטמא להם לערער ולדון עליהן וכו'. ובכי"ל: לעוד ולדון עליה וכו'. ולהלן ע"ז פ"א ה"ח הנ"ל: להעיד עליהן, ובכי"ע שם: להעיד ולדון עליהם. ובבבלי עירובין מ"ז א' וע"ז י"ג א' הנ"ל: לדון ולערער עמהן. ובירושלמי ברכות פ"ג ה"א, ו' ע"א, נזיר פ"ז ה"א, נ"ו ע"א (מס' שמחות פ"ד הי"ד, הוצ' היגר, עמ' 121): תני מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות ולדיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור שנה להציל שדה מן הגוי, ואפי' ליטור יוצא ועורר עליה וכו'. והמלים "ואפי' ליטור יוצא ועורר עליה" חסרות בירושלמי נזיר ובתוספתא ובבבלי הנ"ל. אבל גם במס' שמחות הנ"ל: אפילו ליטול יוצא ועורר עליהן וכו'. ובוודאי צדקו החכמים האחרונים שפירשו "ליטור" ρήτωρ, כלומר עורך דין, וכוונתו שאפילו הכהן הוא עורך דין "ונשכר לאחד לדבר על ידו",42לשון הספרי וזאת הברכה ריש סי' שמ"ג, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 394. אף הוא יוצא ועורר על השדה, כדי להצילה מן הגוי.43ושלא כפירוש המפרשים שהכהן יוצא להציל מיד הליטור, עיין בירושלמי ברכות הוצ' לונץ, כ"ט ע"ב. ולפ"ז "לערער" שבכי"ע ושבבבלי הנ"ל, כוונתו שאף שאין השדה שלו, מותר לו לצאת לחו"ל לערער כעורך דין.44ובחנם ערער הר"ל גינצבורג (בספרו פירושים וחדושים בירושלמי ח"ב, עמ' 87) על באור בעלי הלשון של זמנינו, ונימק את טעמו: שאין ערעור מלאכתו של המליץ ועורך דין, אלא מי שיש לו תביעה על חבירו הוא שבא ומערער. אבל עיקר הפירוש כאן שהכהן הוא הריטור, ואפילו אם אינו בעל השדה מ"מ יוצא ועורר "אם נשכר לאחד לדבר על ידו" (כלשון הספרי שהבאנו בפנים), וזהו עיקר החידוש שמערער אפילו אם אין השדה שלו, ומותר לו לצאת כדי להציל ממון של אחרים.
38. כך מיטמא בבית הקברו'. וכ"ה בתוספתא להלן בע"ז ובבבלי עירובין וע"ז הנ"ל. ובירושלמי ובמס' שמחות הנ"ל לא נזכרה בבא זו. והעמידוה בבבלי הנ"ל בבית הפרס שטומאתו מדרבנן. ועיין בתוספות בכורות (וציין להן בגליון הש"ס לרע"א במקומו) כ"ט א' ד"ה היכי.
38-39. ומיטמא לתלמוד תורה ומיטמא לישא אשה וכו'. ירושלמי, בבלי ומס' שמחות הנ"ל. ודווקא לשדל אשה שהוא רוצה בה, אבל יבמה כדי לקיים מצות יבום לא, ותבוא היא אליו, עיין ירושלמי כאן רפ"ג, פ"א ע"ג, ובבלי כתובות קי"א א'.
40-41. שאין מכל אדם זוכה ללמוד אלא ממי שזוכה לו. וכ"ה להלן בתוספתא ע"ז הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ל: אלא ממי שזכה לו. ובכי"ע להלן ע"ז: אלא ממי שיזכה לו. והיא היא. ובכל המקבילות הנ"ל חסר הסיום "אלא ממי שזוכה (שזכה) לו". ובמשנת עדיות פ"ב מ"ט: האב זכה45כ"ה במשניות מטיפוס א"י, ובירושלמי קידושין פ"א ה"ז, ס"א ע"א. ולפנינו: זוכה. לבן בנוי ובחכמה וכו'. ואף לפנינו פירושה שלא מכל אדם זוכה ללמוד, ולאו כל אדם זכה לו לתלמידו בתורה ובחכמה.