39-40. העושה תיבה ומטפחות לספר עד שלא נשתמש בהן גבוה רשיי להשתמש בהן הדיוט וכו'. ראבי"ה ח"ב סי' תק"צ, עמ' 319, שו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' ר"ס, שו"ת בנימין זאב סי' קע"ד, ר"ע ע"ב. והברייתא שלנו הובאה בירושלמי כאן פ"ג ה"א, ע"ג ע"ד, ובבבלי (בשינוי לשון) בסנהדרין מ"ח ב'. ובבבלי שם הקשו ממנה לאביי שסובר הזמנה מילתא היא, ותירצו: תנאי וכו' כשירות אעפ"י שלא עיבדן לשמן, רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן ופירש"י שת"ק סובר הזמנה לאו מילתא היא, ואין צורך בעיבוד לשמן, ורשב"ג סובר הזמנה מילתא. ולפ"ז רבא שם סובר כת"ק ואביי כרשב"ג. וכן פירש ביד רמה שם ודחה את פירוש ר"ת שנביא להלן. והברייתא שלנו היא, איפוא, כת"ק שם. ורבינו תם בתוספות שם ד"ה אעפ"י (ובמקבילות) מפרש להפך, עיי"ש, והסכים לו בעל המאור בסוכה פ"א (הוצ' ראם ד' ע"ב). ולפירושם הברייתא שלנו כרשב"ג. והרמב"ן פירש (חי' הר"ן סנהדרין מ"ח ב' ד"ה תנאי) שלאביי כולם סוברים בברייתא האחרונה שהזמנה מילתא היא (ותנאי היא אין הכוונה למחלוקת הת"ק ורשב"ג), ולרבא כולם סוברים שהזמנה לאו מילתא היא. ולרבא הברייתא שלנו ככולי עלמא.
אבל עיין בירושלמי יומא פ"ג ה"ו, מ' ע"ג, ומ"ש עליו הרמב"ן במלחמות על בעל המאור הנ"ל, ועיין באהצו"י שם סוף עמ' 33 ואילך. ויש להוסיף גם ריטב"א וחי' הר"ן גיטין מ"ה ב'. ועיין עכשיו בפירוש בעל ערוגת הבושם ח"ב, הוצ' ר"א אורבך, עמ' 46. והפירוש הפשוט הוא בק"ע שם,24וקורא "הדיוט" לדברים שבקדושה, או של מצוה, שנועדו לשימוש הדיוט, כשם שבית הכנסת הוא "הדיוט" לגבי "גבוה", עיין להלן שו' 54. ופירוש בעל פ"מ קשה, ועיי"ש בערוגת הבושם שראה את הקושי שבפירושו. ומתוך דברי הירושלמי מוכח שהת"ק ורשב"ג פליגי אם הזמנה מילתא היא, עיי"ש. ועיין מ"ש באו"ש פ"ד מה' תפילין ה"ט.
40-41. אין רשיי להשתמש בהן הדיוט. ובכי"ע מוסיף כאן: כלים שנשתמש בהן גבוה אל ישתמש בהן הדיוט. וכע"ז גם בד. אבל בבא זו ליתא גם בכי"ל ובשו"ת המיוחסות הנ"ל. ולכאורה היא מיותרת לגמרי, שהרי כן מפורש להלן, שו' 53. אבל דווקא מטעם זה אפשר שהשמיטוה בכי"ו ובכי"ל, אבל כאן אין מדברים בגבוה ממש (הקדש) אלא בתיק של ס"ת, או של תפילין, כמו שפירש לנכון בהר המריה על הר"מ ספ"א מה' בית הבחירה אות נ"ה ד"ה וכלי גבוה. ובירושלמי כאן פ"ג ה"א, ע"ג ע"ד: כל כלי בית הכנסת כבית הכנסת וכו' כילה דעל ארונא כארונא וכו', עיי"ש. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ועיין באו"ש פ"ד מה' תפילין ה"ט הנ"ל.
41. אבל משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחה ממנו. ראבי"ה ושו"ת המיוחסות הנ"ל, חי' הרשב"א כאן, עמ' 149. ופירש בראבי"ה שם שהוא כעין שאמרו בבבלי סנהדרין מ"ח ב': כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות, הניח בו תפילין יניח בו מעות. אימא עשאו והניח בו תפילין,25כלומר, כלי שנשתמש בו גבוה, כגירסת ד וכי"ע כאן לעיל בסמוך. כרב חסדא. ופירש רש"י הניח בו תפילין, באקראי בעלמא. ובראבי"ה הנ"ל: "שלא ייחדו, והוי כמשאיל". והוא כרב חסדא (לעיל שם מ"ח א', ברכות כ"ג ב'): סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין וכו', אזמניה ולא צר ביה, צר ביה (פירש"י: אקראי בעלמא) ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי. ופירש בראבי"ה לעיל שם: דהיינו כאילו השאילו, ודעתו שלא להקדישו. וכן בירושלמי הנ"ל: חמתון יהבון מכושא26כלומר, מכושה דכנישתא, עיין ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א. בגו ארונה, אתא שאל לר' אימי, א"ל אני אומר לכך התנו עליו מבתחילה, עיין בראבי"ה להלן שם, עמ' 320, ובחי' הרשב"א לעיל שם, עמ' 148.
42. מטפחות ספרים משנין אותן מספרים לספרים וכו'. רשב"א הנ"ל, והוסיף: ומכאן משמע דלא בעי עלויא, ואין מורידין דווקא (כלומר, אבל שוה בשוה שרי), ומה שלא הביאו בגמרא (כלומר, כ"ז א' שנסתפקו שם בזה), דילמא לא ידעי לה, ואי נמי משבשתא היא. אבל לפי הפירוש השני שכתבתי למעלה (עמ' 146), דלא איבעיא להו אלא בספר תורה דוקא, איכא לאוקמה להדין (צ"ל: להדא) תוספתא במטפחות ספרים, דלעולם קורין ספרים סתם לנביאים וכתובים, ולא לתורה, אלא או (ל)תורה, או ספר תורה, וכדאיתא במתני' (רפ"ג), ומכאן ראיה למה שכתבתי למעלה. ועיין בב"י טאו"ח סי' קנ"ג מה שהביא הר"י אבוהב בשם רבינו יונה, ובב"ח שם.27ועיין לעיל שם ברשב"א, עמ' 133, ובהע' 64 שם. ומסתבר כפירוש הראשון של רבינו שהבבלי לא ידע ברייתא זו, ומשנין מספרים לספרים, בין מתורה לתורה, ובין מנביאים לנביאים, כפשוטה של הברייתא להלן פ"ג, שו' 66, וכ"ה בירושלמי, עיין מ"ש שם. והתוספתא היא בשיטת הירושלמי. אבל מתוך הבבלי כ"ז א' מוכח שלא גרסו בברייתא שם: גוללין תורה במטפחות תורה, וכן מחקה הגר"א בתוספתא שם.