5-6. היוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין בארבעה עש'. וכ"ה ("בארבעה עשר") גם בד ובכי"ל. וכן מעתיק מבלי להזכיר את שם התוספתא בה"ג ד"ב, עמ' 197 (וכן מעתיק בשם בה"ג בראבי"ה שנביא להלן). ובכי"ע: קורין עמהן8בראבי"ה שנביא להלן בפנים חסרה המלה "עמהן". והואיל והראבי"ה מעתיק ברוב רובן של הפיסקאות מן התוספתא כגירסת כי"ע (לרבות השיבושים שבו) מסתבר שאף בראבי"ה צריך להשלים [עמהן], וכן יוצא מסוף דבריו שם: וההיא דתוספתא באפשר לו לקרות עמהם. בארבעה עשר. ובירושלמי פ"ב ה"ג, ע"ג ע"ב: אבל מפרשי ימים והולכי מדברות קוראין כדרכן (והוא לכאורה מעין "עמהן" שבכי"ע, אבל יותר נראה שבכי"ע יש כאן אשגרה מלמטה בסמוך) בארבעה עשר. והגירסא "בארבעה עשר" היא לכאורה וודאית גמורה, שהרי כן הוא בה"ג הנ"ל, וכן בראב"ד (בהשגות על בעל המאור פי"א סי' אלף ס"ז): אני יש לי התוספתא, ויש בה קורין בי"ד, כמו שיש בירושלמי (הנ"ל). וכ"ה בעיטור ה' מגילה, הוצ' רמא"י ק"י ע"ב, ראבי"ה ח"ב סי' תקנ"ח, עמ' 279, או"ז ח"ב ה' מגילה סי' שס"ז, ע"ז ע"ג, מרדכי ריש מגילה, הגה"מ פ"א מה' מגילה ה"ו, אות ט', רשב"א, עמ' 46 (בשם גירסת הספרים שלהם, ומוסיף שבלשון זו מצאה בס' בעל העיטור), מאירי ג' ע"ב (מן הספר), ריטב"א ה' א' ד"ה ואיכא (בשם י"ג),9הכוונה כנראה להרשב"א. בחידושים המיוחסים להר"ן (ואינם לו) שם ד"ה שלא, כל בו סי' מ"ח, וא"ח ח"א ה' מגילה סי' כ"ב, ק"כ ע"א. ועיין גם בס' המכתם, עמ' 3, שנביא להלן.
נמצאת אומר שגירסת כל כתה"י ורוב המכריע של הראשונים בתוספתא היא: קורין בארבעה עשר. ואשר לפירושה נחלקו בה רבותינו ז"ל. ובה"ג ד"ב, עמ' 197 הנ"ל: היוצאין בשיירא וכו' קורין בארבעה עשר. ושדרו ממתיבתא היכא דנפיק בשייריה או פריש בספינה קודם ארבעה עשר יעשה כל תקנה שיכול לעשות כדי שיקרא אותה בי"ד וכו'. וכן פירש בראבי"ה הנ"ל (שהביא את הבה"ג בגירסת ד"ב) וסיעתו (או"ז, מרדכי והגה"מ הנ"ל) וכמה מן הראשונים. והכוונה איפוא לבני עיירות שלא יקראו לפני זמנו אם רק אפשר להם.10ועיין לעיל ברכות פ"ג הי"ט, עמ' 16, ובמקבילות. ושם מדברים במשכים בי"ד אדר בבוקר. ובעיטור הנ"ל (וממנו ברשב"א, ריטב"א ומיוחסים להר"ן הנ"ל) פירש שהכוונה לבני כרכים שהתירו להם להקדים יום אחד, אם הם יוצאים לשיירא. ובהשגות הראב"ד על בעל המאור הנ"ל פירש שמדברים בבן כרך או בבן כפר שנמצא בים, או בשיירא, שהוא אינו נגרר אחרי מקומו, וקורא כרוב העולם, והסתייע מן הירושלמי פ"ב ה"ג, ע"ג ע"ב11וברשב"א, עמ' 47, פירש את הירושלמי אפילו בבן עיר, והחידוש הוא שלא פטרוהו לגמרי מקריאת מגילה, מפני שעכשיו אינו לא בן עיר ולא בן כרך, עיי"ש. ועיין בריטב"א י"ט ב' ד"ה גרסינן בירושלמי. ולפי הפירוש הנ"ל אין הירושלמי עניין כלל לברייתא שלנו כאן, ואף אינו סותר את הפירושים של בה"ג ובעל העיטור. הנ"ל. וכן פירשו בס' המכתם, עמ' 3, בכל בו ובארחות חיים הנ"ל.
אבל בבעל המאור כאן סי' אלף ס"ז: תניא בבריתא המפרש והיוצא לדרך קורין בי"ג. כתב עלה הר' אפרים ז"ל דהא דרב ורב אסי דאית ליה קריאה שלא בזמנה (בבלי ה' א'), כגון שחל להיות בשבת לבני עיירות, או שחל להיות בע"ש לבני כרכים, אבל בי"א ובי"ב ליכא למקרא כלל, דהא בטלו להן (כפסק הרי"ף בריש פירקין), ובבריתא זו לא הזכירו אלא בי"ג בלבד, אלו דברי הרב ז"ל, ואני אומר הוא הדין לי"ב וי"א וכו', עיי"ש. והובאו דבריו בראב"ד הנ"ל (שהשיג עליו), ברשב"א, ובריטב"א הנ"ל ובר"ן על הרי"ף במקומו. ובס' ההשלמה למכילתין, עמ' 254, הביא את דברי בעל המאור והשגת הראב"ד, וחלק עליו, וגמר: וכן תני ר' חייא (כלומר, בתוספתא) במפרש והיוצא בשיירא קורין בי"ג, וכן כתבה רבי' אפרים ז"ל. ובוודאי היתה הגירסא כן לפני רבותינו הנ"ל.
ברם בשו"ת הרדב"ז ח"ה ב' אלפים רכ"ו (והעירותי עליו בתס"ר במקומו) הביא את דברי בעל המאור והרשב"א הנ"ל, והוסיף: ואני ראיתי בתוספתא כתיבת יד המפרש בים והיוצא בשיירה קורי' מי"א עד ט"ו, וזה כדברי בעל המאור, אבל בספרי הדפוס לא מצאתיו, וגם רבי' אפרים ובעל המאור לא היו גורסים כך. וכבר העירו כמה מן הראשונים על בה"ג (ד"ו, מ' ע"א): והיוצאין בשיירא והמפרשים בספינה קורין מאחד עשר והילך. ועיין גם בה"ג ד"ב, עמ' 197 הנ"ל (אחרי הפיסקא מן התוספתא כגירסא שלנו). ועיין אוה"ג, עמ' 10. ועל דבריו יש להוסיף דברי הרי"ץ גיאת כ"י אדלר ה' מגילה (בדפוסים ישנה השמטה גדולה): היוצאין בשיירה והמפרשין בספינה קורין בי"א והלך. ואין כאן סתירה לתוספתא בגירסא שלפנינו, שהרי פירשוה כאן בדאפשר, וכאן בדלא אפשר, עיי"ש בה"ג ד"ב ובראבי"ה הנ"ל. ועיין רוקח סי' רל"ו, מנהיג ריש ה' מגילה, מ"א ע"א ועוד.
ובירושלמי פ"א סה"ג (ד"ו סה"ה), ע' ע"ב: ר' אבונה בשם רבי אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה. ר' חנניה אמר איתפלגון רב חונה ורב יהודה חד אמר ובלבד בעשרה, וחורנה אמר אפילו ביחידי (ועיין בבלי ה' א'). מתיב מאן דאמר ובלבד בעשרה למאן דאמר אפי' ביחידי, עד שהוא במקומו יקרא. אמר רבי12בד"ח בטעות: א"כ. ואעפ"י שכן מעתיק גם הרשב"א שהבאנו להלן בפנים, אבל כבר הוכחנו להלן שם שהיא לשון הרשב"א בעצמו (לפי פירושו) ולא לשון הירושלמי. סלקת מתניתה. אחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר וארבעה עשר וחמשה עשר. והנה הגירסא "אמר רבי" בוודאי משובשת, וברשב"א, עמ' 44, מעתיק: ואהדר ליה ר' יודן אם כן סלקת מתני' דקתני בי"א וכו'. והלשון "דקתני" מוכיח (בירושלמי אין "קא", והיה צ"ל "דתני") שרבינו העתיק את תוכן הירושלמי, ולא את לשונו ממש. אבל למדנו מדבריו שצ"ל בירושלמי: אמר רבי [יודן] סלקת מתניתא וכו'. וכל הפירושים שנאמרו בירושלמי הם דחוקים מאד, וכבר הוכיח הגאון בעל נוע"י (שבת פ"ג ה"ג) שהלשון "סלקת מתניתא" בירושלמי פירושה "עלתה המשנה", נגמרה המשנה, ומכאן ואילך מתחיל עניין אחר. ובירושלמי כפשוטו, עמ' 80 ואילך, הוספתי על דבריו עוד שלשה מקומות בירושלמי שאינם מתפרשים אלא במשמעות זו.13ועיין מ"ש לעיל ח"ב, סוף עמ' 732 ואילך. מעכשיו אין ספק שגם לפנינו צריכים לפרש כן. ונראה שהשואל שאל מן התוספתא שלנו כאן (והוא מצוי בירושלמי שרומז לברייתות אעפ"י שאינו מביאן בפירוש, כפי שכבר עמדו עלה המפרשים בכ"מ), והכוונה שאם תאמר שאפילו שלא בזמנו קורא אותה לכתחילה ביחידי, למה הטילו על המפרש לים שידחק ויקרא דווקא בי"ד, הרי אף לפני זמנו יוצא לכתחילה כשקורא יחידי, "עד שהוא במקומו יקרא", ואין צורך לדאוג שתהיה לו מגילה וידחק לקרא בי"ד, ובעל כרחך אתה אומר שלפני זמנו אינו יוצא אלא בעשרה, ולפיכך יקרא בספינה יחידי בי"ד. והשיב ר' יודן סלקת מתניתא, אחד עשר ושנים עשר וכו', כלומר המשנה הראשונה שבפירקין ששנתה: מגילה נקראת באחד עשר וכו' בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, נגמרת בזה, והיא הלכה כשהיא לעצמה, כתוספתא כת"י שהביא הרדב"ז הנ"ל,14והברייתא שבירושלמי פ"ב ה"ג, ע"ג ע"ב, אינה עניין לכאן, והיא מתפרשת כפירוש הרשב"א, עמ' 47, שהבאנו לעיל הע' 11. וכהלכה שבה"ג והגאונים הנ"ל. ולפיה באמת כל יחיד ויחיד מותר לו ע"פ הדחק לקרוא יחידי בימים אילו.15ועיין היטב במנהיג ריש ה' מגילה, מ"א ע"א, ורק ע"פ פירושנו דבריו מובנים, והוא מדבר במשנה ראשונה ובזמן הבית. ושמא דברי ר' יודן בירושלמי אינם תירוץ לקושיא אלא מאמר בפני עצמו המפרש את משנתנו, והירושלמי נשאר בקושיא, ולפ"ז אפשר לפרש אף את קושיית הירושלמי בדרך אחרת קצת. ועיין היטב במנהיג הנ"ל. ולפירושנו מסתלקת קושיית בעל גליון הש"ס לירושלמי שם על הרמב"ן. ועל הרמב"ם בפיה"מ, עיין בלחם משנה פ"א מה' מגילה ה"ו, ועל ר' משה בר' יוסף, עיין בשיטת הריב"ב בריש מכילתין. ומה ששנינו להלן במשנתנו: כיצד חל להיות בשני וכו', אינו מפרש את ההלכה הראשונה, אלא את הסמוך לה: אלא שהכפרים מקדימים ליום הכניסה, והמשנה מפרשת את יום הכניסה לכפרים. וכבר פירשתי כע"ז בה' הירושלמי להרמב"ם, עמ' ס"ח, והדברים צריכים תיקון במקצת ע"פ מה שכתבנו כאן.
6-7. חל להיות בערב שבת כרכין המוקפין חומה מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות בו ביום. ר' יוסה אומ' אומ' אני שלא יקדמו וכו'. כל הברייתא בבבלי ד' ב'. ועיין ירושלמי פ"א ה"ג וה"ד, ע' ע"ב. ובמשנתנו פ"א מ"ב: חל (כלומר, י"ד אדר) להיות ערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום. והיא כר' יוסי, עיין בבלי הנ"ל.
8-9. חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בערב שבת וכו'. במשנתנו הנ"ל: כפרים ועיירות גדולות מקדימין וכו'. ובבבלי ד' ב' הביאו את התוספתא שלנו. אבל בתוספות גרסו במשנה כת"ק כאן, עיין בחי' הרשב"א, עמ' 41, והרשב"א בעצמו מעיד שם: ומיהו מקצת ספרים מצאתי דגרסי במשנתנו כגירסתם ז"ל. ועיין בהערות רח"ז דימיטרובסקי שם, 533, 542. ומסוגיית הירושלמי שם מוכרח כגירסא שלפנינו במשניות. וכנראה שהתנא קמא שלעיל והתנא שלנו חד תנא הוא, והמסדר הכניס את המחלוקת של ר' יוסי ורבי. וטעמו ברישא הוא כמו שאמרו בבבלי ד' ב': דכתיב בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה עשר, וזמנו של זה לא זמנו של זה אף כאן (כלומר, כשחל י"ד בערב שבת) עיירות בארבעה עשר, וזמנו של זה לא זמנו של זה. ואף כאן בסיפא אין העיירות נדחות מיום י"ג. ועיין מה שהקשה הרשב"א, בעמ' 40, וכנראה, שכן סברו בבבלי הנ"ל וידעו שהברייתות בהדי הדדי נשנו, וחד תנא הוא. ועיי"ש בבבלי שפירשו שאין קורין את המגילה בשבת משום גזירה דרבה, שמא יעבירנה ד' אמות בשבת. ובירושלמי פ"ג ה"ה, ע"ד ע"ב, אמרו בטעמו משום שאין קורין בכתבי הקודש בשבת אלא מן המנחה ולמעלה, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו עירובין, עמ' 278.