אין פודין מעשר שני אכסרה. כלומר, באומד (όλοσχέρεια), וזו היא פיסקא ממשנתנו פ"ד מ"ב, ופסקה הר"מ בפ"ד מה' מע"ש ה"כ. וכל הברייתא בשם התוספתא בר"ש פ"ד מ"ב ובמיוחס להר"ש תו"כ בחוקותי, קי"ב רע"ד,12ואף שם פירוש הר"ש למשנתנו והפירוש לתו"כ אינם מתאימים, עיי"ש. ובפי' הרש"ס, ס"ד רע"ב.
15-16. ליקח לו פירות בסלע וכו'. כ"ה בכי"ע ובפי' הר"ש ובמפרש לתו"כ וברש"ס הנ"ל. וכתב שם המפרש: פי' פירות ומעות הם של מעשר שני, והקונה הכל ביחד לוקח בזול, ויש חסרון גדול למעשר. ובכי"ו, וכן בד, בטעות: ליקח לו מעות בסלע.
16-17. סלע כמה תהא חסירה ולא יהו מחוללין וכו'. מחלוקת זו גם במשנת ב"מ פ"ד מ"ה ובתוספתא שם פ"ג הי"ז לעניין אונאה. ובהי"ט שם: וכשם שאתה אומר בחולין, כך אתה אומר במעשר שני וכו'. ובמשנת ב"מ הנ"ל: כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה, ר"מ אומר ארבע איסרין וכו', ונותנה למעשר שני וכו'. וכ"ה בתו"כ בהר פ"ג ה"ז, ק"ז ע"ד. וכע"ז גם בתוספתא שם הנ"ל בכי"ו ובד. אבל בכי"ע שם: סלע כמה תהא חסירה ויהא בה אונאה וכו'. וכן גרס גם רב האי בס' המקח והממכר (סוף שער מ"א). וכן היתה הגירסא אף לפני הבבלי בב"מ נ"ב א', והקשו ממנה על משנתנו ותירצו: תנא דידן קא השיב מלמטה למעלה (כלומר, עד ארבע איסרין ולא עד בכלל), תנא ברא קא חשיב מלמעלה למטה (כלומר, מארבע איסרין ולמעלה היא אונאה, עיין בתוספ' שם ד"ה ותנא). ולפ"ז מן הרישא כאן אינו מוכרח בהחלט שאין מחללין על סלע שחסרה ארבע איסרות, ואפשר שהתנא כאן חושב מלמעלה למטה, כלומר, עד ארבע איסרות לסלע אין מחללין ולא עד בכלל.13הרי"ח דייכעס בפירושו לירושלמי ב"מ (נתיבות ירושלים), כ"ו ע"א. ולפ"ז דין מע"ש אינו כדין אונאה, וכמו שפסק הר"מ בפ"ד מה' מע"ש הי"ט, שאם חסרה הסלע בכדי אונאה והיא יוצאת בדוחק מחללין עליה. והוא מפרש את משנתנו שם: ונותנה למע"ש ואינו חושש, כלומר, בסלע שהסרה בכדי אונאה, וכפירוש הריב"ן בתוספ' שם נ"ב ב' סד"ה נותנה. וכבר האריכו בזה האחרונים, עיין בח"ד כאן, ובשו"ת משיב דבר להנצי"ב ח"ג סי' ג', ובאריכות יותר בנתיבות ירושלים הנ"ל (בהע' 13). אבל פשוטה של תוספתא שאין מחללין על סלע שחסרה בכדי אונאה, וכפירוש רוב הראשונים במשנת ב"מ הנ"ל, שאין נותנה למע"ש, אלא אם לא חסרה בכדי אונאה, וכתוספתא ב"מ פ"ג הי"ט הנ"ל.
17. ולדינר איסר. במשנתנו הנ"ל: איסר לדינר, והיא היא, כלומר, אחד מכ"ד בו (שהרי איסר הוא חצי פונדיון רובע מעה. והדינר הוא שש מעין). ובכי"ע: סלע ארבעה איסרות ודינר (אל) איסר.14האותיות "אל" נכתבו בטעות, וכן מוכח מן ההמשך שם. ומחק הסופר את הוי"ו של "ודינר", ובגליון כתב: ל. וכן להלן שם: ודינר פונדיון, והוגה כנ"ל. וכן בערוך ערך סלע: בתוספת מע"ש בפ' המוליך. סלע ד' איסרות ודינר איסר. וגירסא נכונה היא, ובחנם הגיהו בכי"ע.
19. ודינר שתי פינדיאות. כלומר, ודינר יהא חסר שתי וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: שתי פונדיונות לדינר, כלומר, שתות כשאר אונאה בכל מטלטלין. ובכי"ע: ודינר שני פונדיונות, והוגה כמו שכתבנו לעיל (הע' 14).
יתר על כן וכו'. כלומר, אם פחתה יותר מן השעורים הללו מחללה בשויה של עכשיו, לפי דמיה. ועיין בבלי ב"מ נ"ב רע"ב, והעמידוה שם לרב הונא באופן אחר. אבל לר' אמי (שם נ"ב סע"א) הפירוש הוא כמו שפירשנו.
19-20. בסלע עד שקל וכו'. וכ"ה להלן בב"מ הנ"ל, ובירושלמי שם פ"ד ה"ד, ט' ע"ד. ובבבלי שם נ"ב א': עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה? בסלע עד שקל (ופירש"י שפחת שלו ניכר, ולא יבוא לרמות בה אחרים ולהוציאה בסלע. אבל כשפחת משקל, יש לחשש שמא ירמה אחרים ויוציאה בשקל, מפני שתחילתה בא מסלע העבה, והעין טועה ומעריכה בשקל, אעפ"י שהיא פחותה משקל), בדינר עד רובע. ופירשו בבבלי שם: עד רובע שקל, כלומר, חצי דינר. ועיי"ש נ"ב ב'. ועיין בפיה"מ להר"מ כלים פי"ב מ"ז.
20. פחות מכן אפי' איסר וכו'. ופירש רבא (בב"מ נ"ב א'. ועיי"ש הגירסא בדק"ס ובראשונים) שאם השקל הבא מסלע (או הרובע שבא מדינר) פחת יותר, אפילו לא פיחת אלא איסר לדינר (וברובע לפי חשבון זה) אסור. אבל בפחות מחשבון זה מותר, שהרי אינו יכול להוציאו ביותר משקל (או ביותר מרובע), ואין כאן בכדי אונאה. וסתמא כר"מ לעיל, וכפירוש הראב"ד והריטב"א (לפי שטמ"ק שם). ואם נעביר פירוש זה גם לעניין מע"ש, הרי מוכח מכאן מפורש שאם פיחת הדינר בכדי אונאה (לר"מ) אין מחללין עליו מע"ש, שלא כפירוש הר"מ הנ"ל. אבל כבר העיר הנצי"ב הנ"ל שבירושלמי ב"מ (פ"ד ה"ד, ט' ע"ד) גורס: פחות מיכן אפילו הוא כאיסר אין יכול להוציאה. ולפ"ז הפירוש הוא שאם הדינר שנפחת הוא פחות מרובע שקל, אפילו נפחת עד כדי איסר אינו רשאי לקיימו. ברם הרמב"ן הוכיח (ב"מ נ"ב רע"א) מן התוספתא (ב"מ פ"ג הי"ט) שדין הפחת לגבי מע"ש הוא כדין אונאה, וממילא מתפרשת אף כאן התוספתא כפירוש רבא של הברייתא בב"מ.
20-21. היתה יוצא לסימון בסלע וכו'. בירושלמי ב"מ הנ"ל: היתה יוצא על אסימון בסלע וכו'. והיא היא, כלומר, שאצל מקבלי הסימונין היתה ערכה כסלע (עיין לעיל פ"א שו' 12 ומש"ש). ועיין במה"פ בב"מ שם.
21. לסימון בשקל וכו'. בירושלמי הנ"ל: על אסימון בשקל, ועל המטבע בסלע וכו', כלומר, בשעת פחיתת ערך המטבע (והמטבע היה כבר ירוד במקצת בזמנו של רבי) היו מקבלים אסימון של כסף כסלע טבועה, אעפ"י שלגבי מוציא הסימונין עדיין היה בשוויו כשקל.
22. אלא כשער המטבע. בירושלמי הנ"ל: אלא צורת המטבע, והכוונה שאין מחלל עליו אלא לפי השער שיש לו כמטבע, עיין מ"ש לעיל פ"א שו' 12 בשם הירושלמי מע"ש.