44-45. אין פודין מעשר שני בירושלם. פסחים פ"ז מ"ג, ועיין ירושלמי כאן ספ"א. וכיון שתנא זה סובר שקדושה ראשונה קדושה גם לעתיד לבוא, ורואין את המחיצות כאילו הן עולות, הרי אף בזמן הזה הדין כן. וכל הברייתא נעתקה בשם התוספתא בכפו"פ פמ"א עמ' תקנ"ז, ופסקה הר"מ בפ"ב מה' מע"ש ה"ד. ובשם התוספתא בסמ"ג עשין קל"ו, ר' ע"ב, וניסח ע"פ הר"מ כדרכו, עיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 58. ועיין בבלי ב"מ נ"ג ב' ובתוספ' שם ד"ה לא ובסנהדרין קי"ג א', ובכפו"פ הנ"ל עמ' תקנ"ח, ומ"ש בס' התרומה הלכות א"י ובסמ"ג הנ"ל ובפאת השלחן סי' ג' ס"ק י"ג, אות כ"ח, ועיין מ"ש להלן.
והנה בתוספתא כאן לא נתברר אם אין פודין בירושלים בזמן הזה אפילו מע"ש שניטמא. ובכפו"פ הנ"ל מחליט שאין פודין אפילו מע"ש טמא, מפני שאינו יכול לאכול את הכסף, וכל שאינו באכילה אינו בפדיה.
אבל רוב הפוסקים חלקו עליו, עיין בטיו"ד סי' של"א, בש"ע שם ס"ק קל"ה, ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ג וסי' תשל"א. וכן מפורש בירושלמי (פ"ג ה"ו, נ"ד ע"ב): ר' פינחס מסאב לה ופדי לה. ועיין בבאור הגר"א ליו"ד הנ"ל אות ר"ז. ועיין מ"ש להלן.
45. בזמן הזה. כ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע חסרות שתי המלים הללו, אבל ברור מתוך העניין שבזמן הזה עסיקינן כאן.
ואין מפרישין מעשר שני וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות.29בכי"ו היה כתוב מעשר עני, וכנראה שתוקן שם: שני. ובכפו"פ הנ"ל נשמטה בבא זו בטעות. והטעם הוא שהרי אין אוכלין מע"ש בירושלים בזמן הזה30עיין להלן סנהדרין פ"ג ה"ו, ספרי ראה פי' ק"ו, עמ' 166, בבלי מכות י"ט א' ותמורה כ"א א'. ואין פודין אותו שם, כמפורש לעיל.31ועיין בר"מ פ"ב מה' מע"ש ה"ד הנ"ל ובפ"ו מה' בית הבחירה הט"ו ובח"ד כאן ובפאת השלחן סי' ג' אות כ"ח. ולפיכך אין מפרישין אותו בירושלים, אלא מוציאין את הפירות מחוץ לירושלים, ומפרישין אותו שם ופודין אותו. וכ"ה בר"מ הנ"ל סה"ד.
46. ואין מחללין מעשר שיני וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע (ואצל צוקרמ' נשמטו שתי הבבות בטעות) ובכפו"פ הנ"ל. ופירושו שאין מחללין את המעות על הפירות, מפני שבירושלים אין חילול אלא לשם אכילה, והרי אי אפשר לאוכלן בזמן הזה, והוי ליה כקונה בגבולין בהמה טמאה וכדומה. ועיין מ"ש להלן שו' 48.
ואין מוכרין מעשר וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות (לרבות כי"ע, עיין מ"ש לעיל), ובכפו"פ ובר"מ הנ"ל. ויש למע"ש דמים, מפני שאם נטמא אפשר לפדותו בירושלים (עיין מ"ש לעיל שו' 44–45). ולשיטת בעל כפו"פ הנ"ל שבזמן הזה אין פודין בירושלים אפילו מע"ש שניטמא, והמעשר ירקב, קשה לפרש בבא זו. ואטו בשופטני, או ברשיעי עסיקינן?
47. ואין מוציאין מעשר שיני בירושלם וכו'. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ועיי"ש שפירש אין מוציאין, אין מוציאין מע"ש מן הכרי, כלומר, אין מפרישין (ועיין בפאת השולחן הנ"ל). וזהו לפי גירסתו שחסרה לפניו הבבא "ואין מפרישין" שלעיל. אבל לפי גירסתנו ברור ש"בירושלם" היא באשגרה מלעיל, וצ"ל: מירושלם. וכ"ה בכי"ע ובר"מ הנ"ל (ועיין במהרי"ק שם). והטעם שלחומרא תפסוהו מחיצות, ובמע"ש טהור עסיקינן. ועיין בסמ"ג הנ"ל (מה שהקשה על הר"י) ובכפו"פ עמ' תקנ"ח ובפאת השלהן ובשו"ת הרדב"ז הנ"ל.
47-48. ואם הוציא וכו'. ר"מ, סמ"ג וכפו"פ הנ"ל. ופירושו שאם עבר והוציא.