41. הקדש אין עולה מאיל מעשר שני עולה מאיל ושלא מאיל. בכי"ו חסרים תכופות סימני הקיצור, וברור שצ"ל: אין עולה מאיל' וכו' מאיל' ושלא מאיל'. וכן בכי"ע: אינו עולה מאילך מעשר שיני מאילך ושלא מאילך. ובד משובש, עיין בשנו"ס.
והמפרשים נדחקו מאד בפירוש הדברים והגיהו הרבה, אבל הפי' הנכון הוא בח"ד שכתב: "הקדש אין עולה מכאן ואילך פי' סתם הקדש, דהיינו לבדק הבית, אין לו עילוי טפי מכאן ואילך, שלא חלה עליו שום קדושה יותר, אפילו הקדישו למזבח, דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וכדתניא בפ' בתרא דתמורה (ל"ב א'), ופסק כן הרמב"ם בפ"ו מה' ערכין (ה"ח), מה שאין כן במעשר שני דעולה מכאן ואילך, יכול להעלותו בעילוי טפי שאם הקדיש אדם מע"ש שלו לבדק הבית חלה קדושתו וכו' וכדתניא במכילתין (להלן פ"ה הכ"ב) ופסק כן הר"מ בספ"ג דמע"ש".
ואין ספק בעיני שפירוש זה נכון, והכוונה שהקדש אינו עולה (כלומר, אין לו עילוי) מאילך (מזמן שהקדישו), אבל מע"ש יש לו עילוי מאילך ושלא מאילך, כלומר, יכול להקדישו לפני שהפרישו ויכול להקדישו הקדש עילוי לאחר שעשאו מע"ש.
וראיה ברורה לפירוש זה היא הברייתא שלהלן (תמורה פ"ד הי"ב): חומר בהקדש מזבח מה שאין בהקדש בדק הבית. וחומר בהקדש בדק הבית מה שאין בהקדש מזבח. שהקדש מזבח נותנין (כ"ה בכי"ו שם) הימנו להקדש הבית את הראוי לו מאילך ושלא מאילך, והקדש בדק הבית אינו (אלא) מאילך. חומר בהקדש בדק הבית וכו'. והרי הברייתא ההיא מפרשת את משנתנו שם (פ"ז מ"ג): "ומקדישין אותן הקדש עילוי", שהכוונה לקדשי מזבח גרידא,21עיין בבבלי שם ל"ב א'. ועיין בתוספתא ערכין פ"ד ה"ל, ויש שם ט"ס, עיין בח"ד שם. כלומר, שהם עולים מאילך ושלא מאילך,22עיין במשנת תמורה הנ"ל ומשנת ערכין ספ"ח. ועיין תו"כ בחקותי פרש' ח' ה"א ואילך, ירושלמי ברכות פ"ג סה"א, ו' ע"ב, ב"ר הוצ' אלבק, עמ' 1238, ובהערות שם. ועיין היטב בתוספתא מגילה פ"א סהט"ז. מה שאין כן קדשי בדק הבית שאינן עולין מאילך, וכמפורש בברייתא שבבבלי שם ל"ב א'.23וכל מה שכתבתי בתס"ר ח"ב, עמ' 288, הוא בטל ומבוטל. ולפי דרכנו למדנו משם שחומרי מע"ש קתני כאן, ופירושו כמו שכתב בח"ד לתמורה שם שבהקדש מזבח יתכנו שתי קדושות, מה שאין כן בהקדש בדק הבית, ואף כאן יתכנו שתי קדושות במע"ש, מה שאין כן בהקדש בדק הבית.
42-43. חומר במעשר שני שמעשר שני וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד בטעות: חומר במעשר שני מבהקדש וכו'. ובאמת כל הברייתא שהקפתי אינה שייכת לכאן ובאה באשגרה מלעיל שביעית פ"ז ה"ז ולהלן בכורים פ"א ה"ו, עיין מ"ש בשביעית ובבכורים שם. וכ"ה דרך התוספתא בכ"מ, עיין מ"ש לעיל עמ' 398.
43. ספק עירובו כל שהוא. וכ"ה בד ובמקבילות (עיין מש"ש), אבל בכי"ע בטעות: כל שאינו.