על אסימון וכו'. משנת עדיות פ"ג מ"ב. ובמשנתנו כאן (פ"א מ"ב) סתם כחכמים. ומחלוקת זו הובאה גם בירושלמי כאן (פ"א ה"ב, נ"ב סע"ג) ובבבלי (ב"מ מ"ז ב'). ונחלקו בה אף ר' ישמעאל ור' עקיבה בספרי (ראה פי' ק"ז עמ' 167). ולפי ר' עקיבה: דבר שיש עליו צורה, פרט לאסימון שאין עליו צורה.19בס' המעשים לבני א"י (תרביץ ש"א, ס"א, עמ' 95): "האסימון מה הוא? כסף או זהב שעשאו מטבע חלק בלא כתב ובלא צורה, אלא כמין תורמוס" (עיין מ"ש להלן). וכנראה שזהו רק להלכה, אבל למעשה לא היה מצוי אסימון של זהב. ועיין בספרי נשא שהבאנו להלן בפנים ובפי' הרמב"ן שם ז', ב'. ועיין בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: מהו20כ"ה בכי"ר, אלא ששם נכפל: מהו שהוא. ליטרא של כסף? אסימון.21כ"ה בכי"ר. ולפנינו בטעות: על אסימון. ובפי' הריבמ"ץ בשם הירושלמי: מהו אסימון ליטרא כסף. וכן בספרי נשא סוף פי' נ"ד עמ' 55: כלים חזר ועשאן סימון. חזר ועשאן כלים וכו'. וכן קראו גם ביונית לנסכא של כסף ασημον כלומר, ασημον [άργύριον], ועיין במלון למלים שאולות מלשון יון ורומי של קרויס ערך אסימון עמ' 86. ועיין להלן פ"ג שו' 21 ומש"ש.
12. הניתנות סימן במרחץ וכו'. בכי"ע: והניתנות סימן וכו'. ובבבלי הנ"ל: ושוין שאין מחללין על מעות הנתנות בסימן לבית המרחץ וכו'. והפירוש הנכון הוא בתשה"ג (גיאוניקה ח"ב עמ' 3): כך מנהגן במקומות הללו, שמקדימין [כסף לבע]ל בית המרחץ, עשרה פעמים שנכנסין לו בכסף אחת, ובעל המרחץ נותן למקדים הזה עשרה מטבעות של נחושת, שהן סימן כי נתקבל ממנו שכר עשרה פעמים, וכל זמן שמביא לו מטביע אחת מין אותן המטבעות נכנס למרחץ ורוחץ וכו'.22ועיין גם בס' המקח והממכר לרב האי סוף שער מ"א.
והסימנים הללו היו נפוצים מאד בעולם העתיק, והיו ידועות בשם tesserae, וטבעו אותם גם אנשים פרטיים מחמת מחסור במטבעות קטנות. ולפעמים היו נעשים הסימנים הללו מנחושת בצורת מטבעות, וחותמות ומספרים חקוקים עליהם, ולפעמים היתה גם דמות הקיסר טבועה עליהם.23עיין על כ"ז באינציקלופידיא הריאלית של Pauly-Wissowa, סדרא שניה ח"ט, 1934, עמ' 851 ואילך, ערך Tesserra ועיין במאמרו המפורט של Henry Seyrig בספר Memorial Lagrange, פריס, 1940, עמ' 51 ואילך, ובציורים שם. [ועיין פרקי דר״א פל״ו, פ״ה ע"א.] וידועות לנו גם tesserae הניתנות סימן לכניסה לבית המרחץ.24balineum, עיין באינצקלופידיא הנ"ל, עמ' 853.
ובירושלמי הנ"ל: הכל מודין שאין מחללין אותו על המעות הנתונות לאולייר. הדא דתימר כדרך שהן יפין אצל האולייר, אבל כדרך שהן יפין אצל (כ"ה בכי"ר, ולפנינו בטעות: על) התורמסר מחלל. ומכאן נראה שהיו קונים את הסימנים מן התורמסר,25כלומר, החלפן, שהיו ברשותו מטבעות קטנות, תורמסין, עיין מ"ש לעיל, עמ' 26. והיו נותנים אותם לאולייר.26כלומר, לשומר הבגדים בבית המרחץ (עיין מ"ש לעיל, עמ' 26). וכנראה שהוא היה ממונה אף על קבלת הסימנין בער הרחיצה. האולייר היה מקבל את הסימנים בשווים,27כן, לדוגמא, אם מחיר הרחיצה היה פונדיון וחצי, והרוחץ שלם דינר בעד שמנה סימנים (י"ב פונדיונות), הרי האולייר מקבל את הסימן בפונדיון וחצי. אבל כשהתורמסר חוזר ומחליף את הסימנים למטבעות הוא משתכר,28ונותן פחות מדינר בעד שמנה סימנים. ולפיכך אסרו לחלל על הסימנין לפי שוויים אצל האולייר, מפני שאינם יפים מחיר זה אלא לרחיצה, אבל התירו בירושלמי לחלל עליהם לפי שוויים אצל התורמסר, מפני שהם יוצאים על גבי סימניהם וצורתם אצל החלפנים, ואינו דומה לאסימון שאין לו לא צורה ולא סימן אחר המסמן את ערכו.29ולהלן בירושלמי שם: היו לו מעות של דיסגנים (בכי"ר: של לסגנים) וכו', מחללן כדרך שהן יפין אצל התורמסר. ולא נתברר לי מהו "דיסגנים". ועיין להלן פ"ג שו' 21 ומש"ש.