10. לא על גבי צינית. ברש"ס בכורים, ל"א רע"ב: ותניא בפ"ק דמע"ש בתוספתא אין נותנין שמן של מע"ש לא ע"ג צינית וכו'. ובר"מ פ"ג מה' מע"ש הט"ז: מע"ש אעפ"י שניתן לסיכה אין נותנין אותו לא על גבי צינית וכו' (והרש"ס ניסח ע"פ הר"מ). ומכאן שרבינו פירש שמדברים כאן במע"ש עצמו, ומחמת איסור רפואה אתינן עלה, ורבינו אוסר לתת שמן של מע"ש ע"ג מכתו, עיין מ"ש לעיל עמ' 461. אבל כבר הרגיש בח"ד שכאן מדברים במטבע של מע"ש, וציין למשנת שבת (פ"ו מ"ו): יוצאה בסלע שעל הצינית,18בירושלמי שם פירשו: פודגרא. ובבבלי שם (ס"ה א'): מאי צינית? בת ארעא. ופירשו הגאונים (עיין אוה"ג שם, עמ' 63): צינית מכה שיוצאת ברגל מלמטה וכו', וקורין אותה בלשון ארמי בת ארעא. והיו נותנים כסף תחתיה "משם שוכתא" (בבלי שם), כלומר משום הנוזל שיוצא מן המכה (עיין במלונות הסוריים ערך שוכתא). ועיין בספרו של יוליאוס פרויס ביבליש-תלמודישע מעדיצין, עמ' 191 ואילך. ומכאן שהיו נותנין מטבע על גבי הצינית. והמטבע אינו מתקלקל כלל, והאיסור הוא מחמת בזיון מע"ש, כפי שמוכח ממקום הלכה זו בין ההלכות שלעיל. אבל שמן של מע"ש אפשר שמותר ליתנו ע"ג המכה, לשיטת התוספתא, עיין מ"ש לעיל עמ' 461.
10-11. ולא על גבי חית. בד: זוית, ובכי"ע: זזות. ובפי' הרש"ס הנ"ל, וכן בר"מ הנ"ל: ולא ע"ג חזזית, כלומר, על הילפת. (ח"ד). וכנראה שהיו נותנים מטבע גם על גבי השחין, עיין בבבלי שבת ס"ה א' הנ"ל ומ"ש לעיל הע' 18.
11. ואין עושין אותו קמיע. וכ"ה גם בד ובכי"ע. ופירושו שאין עושין את המטבע עצמו קמיע, כלומר, אין קושרין אותו על הגוף, כדי שיגן עליו מחמת קדושת מע"ש. וכן אמרו בירושלמי (שבת פ"ו סה"ב, ח' ע"ב ובמקבילות): תן עליו ספר, תן עליו תפילין, בשביל שיישן אסור. ואסרו כאן מחמת בזיון מע"ש, ואעפ"י שאינו כותב כלום ע"ג המטבע ואינו מפסידו מצורתו כלל. ובר"מ הנ"ל: ואין עושין ממנו קמיע וכו'. וניסח ע"פ שיטתו שמדברים כאן במע"ש עצמו, ולא במעות מע"ש.