29. ששה טפחים רואין אותה כאילו וכו'. וכ"ה בד ובפי' הרש"ס (נ"ו ע"ב) ובבבלי שבת פ"ה ב'.29בכל הנוסחאות ובראשונים, עיין דק"ס שם. יוצא מן הכלל הוא רבינו זרחיה שמעתיק (בעה"מ שם פ"ט): עבודת ירק בירק אחר מותר, ורואין וכו'. ובכי"ע: ששה טפחים בין מן האמצע בין מן הצדדין,30המלים "בין מן האמצע בין מן הצדדין" הן בכי"ו ובד להלן שו' 31, ובכי"ע אינן שם. ורואין אותה וכו'. וכן מעתיק בר"ש פ"ב מ"י ובסמ"ג לאוין רע"ט, ע"ט סע"א (כנראה שהעתיק מן הר"ש), וכן מוכח מלשון הר"מ (פ"ג מה' כלאים ה"י). ופירשוה לעניין הרחקה, ולדברי הר"מ אינו צריך הרחקה לאורך כל השורה אלא דיו הפסק ו' טפחים על ו' טפחים בין מן האמצע בין מן הצד, כפירוש הסמ"ג הנ"ל, ועיין בכ"מ שם.
ונראה שגירסתנו המקויימת ע"י ד, הרש"ס וכל הנוסחאות שבבבלי נכונה, והברייתא הולכת על פ"ב מ"י: ירק בירק ו' טפחים (וכפירוש הגר"א, עיין בשנו"א רפ"ג), ופירושה שעבודת ירק בירק אחר בלי הרחקה31עיין מ"ש לעיל שו' 5. היא ששה טפחים, וכפירוש הר"י מיגש32שו"ת שלו סוף סי' כ"ו. ועיין גם במאירי שבת שם. בבבלי הנ"ל: "פי' ברוצה להכניס ירק בתוך ירק אחר עושה ערוגה ששה כטבלא מרובעת כדי שתראה בפני עצמה וכו' ". ובחידושים המיוחסים להר"ן (פ"ה סע"ב שם) כתב: יש מפרשים דלאו דוקא ששה על ששה מרובעת דא"כ מאי רואין אותה וכו'.33במאירי שם העתיק: ועושה אותה כמין טבלא מרובעת וכו'. ולשון זו היא באשגרה ממשנת עירובין רפ"ה. ולולא דברי רבותינו היה נ"ל לפרש שהבבלי בעצמו מפרש את הביטוי "רואין", ומדברים כאן בערוגה שיוצאים ממנה פגומים לירק אחר, ולפיכך אומרת הברייתא שרואין את הערוגה כמרובעת, והפגום שלה מותר (וכן אפשר לפרש כאן את גי' כי"ע והר"ש), מפני שנחשב כחלק מן הערוגה. וכן אם נכנס לתוכה פגום מן העבודה האחרת מותר מפני שרואים את הערוגה האחרת כמרובעת. וזוהי כוונת הבבלי (שבת פ"ו רע"א): התם לאקולי בח קולא אחרינא להתיר ראש תור הנכנס לה (כגי' כתה"י והראשונים) והיוצא ממנה. כלומר, זו היא משמעות הלשון "רואין אותה". ועיין מה שהאריך בפי' הרש"ס הנ"ל.34ועיין בר"ש (פ"ב מ"י) הנ"ל שפירש ורואין אותה כטבלא מרובעת אירק אחר קאי, דערוגה של ירק או במרובעת, ואמרינן בפרק אמר ר' עקיבא להתיר ראש תור הנכנס והיוצא הימנה. ויש כאן קצת ליקוי בלשון. ועיין בבאורי הגר"א יו"ד סי' רצ"ו (ה' כלאי זרעים) ס"ק י"ז אות ל'.
30. קלח אחד נותנין לה עבודתה וכו'. בכי"ע ובפי' הרש"ס הנ"ל: נותן לו עבודתו וכו'. ובר"ש (פ"ב מ"י) הנ"ל, וכן בר"ש פ"ג מ"ג: נותנין לו עבודה וכו'. וכנראה שהפירוש הוא שאפילו אין בערוגה אלא קלח אחד, דינה כזרועה כולה,35עיין בשנות אליהו פ"ב מ"י בבאור הארוך. ונותנין לקלח ו' טפחים, כלומר, את כל הערוגה, בין שהקלח הוא באמצע הערוגה ובין שהוא מן הצדדין (כלומר, סמוך לירק האחר), והיא נחשבת כשדה בפני עצמה. ועיין מה שהאריך ברש"ס הנ"ל.
30-31. בין מן האמצע ובין מן הצדדין. וכ"ה בד ובפי' הרש"ס הנ"ל, ובכי"ע ליתא, וישנו ברישא, עיין מ"ש לעיל הערה 30. ועיין פירושו לעיל בסמוך.
31. היו קלחין נוטין וכו'. במשנתנו (פ"ב מי"א): תבואה נוטה על גבי תבואה וירק על גבי ירק וכו' הכל מותר. וכ"ה גם כוונת הברייתא כאן.