24. היו משוכות מן הגדר וכו'. וכן בכי"ע: היו משוכין וכו'. ובד: היו מושכות וכו', ופירושו שאם השורות היו משוכות יותר מג' טפחים מכנגד הגדר, כלומר, שהיו יותר ארוכות מן הגדר ג' טפחים משני צדדיו, ונראה הכל כשדה אחת, הרי דין השורות בשדה זו כדין מי שרוצה לזרוע מישר, מישר, ממינים שונים, וכריש פירקין.23ואעפ"י שכנגד הגדר מותר לזרוע אפילו בפרוץ מרובה על העומד (עיין להלן פ"ד שו' 16 ומש"ש), מ"מ שאני כאן, שהרי הקצוות של שורה אחת יוצאים מכאן ומכאן. ועיין מ"ש להלן שו' 26 ד"ה וגדר שגבוה.
25. דרך היחיד ודרך הרבים וכו'. בד: דרך היחיד ודרך הרבים וגדר שהוא נמוך מי' טפחים עולה למדת בית רובע, אבל הגבוה עשרה טפחים אין עולה למידת בית רובע. וכ"ה בכי"ע (בשינויים, עיין בשנו"ס). וכנראה שלכל הגירסאות פירושו, שדרך הרבים היתה תחילתה וסופה שש עשרה אמה, אבל היתה צרה באמצעיתה, כלומר, בתוך השדה. ואעפ"י שדינה כרשות הרבים (עיין בתוספ' עירובין ו' ב' ד"ה וכי), מ"מ אינה מפסיקה במקום השדה לעניין כלאים,24עיין ר"מ פ"ז מה' כלאים ה"ה ומ"ש באו"ש שם. אבל גם אינה עולה במדת בית רובע, לפי גירסת כי"ו. ולפי גירסת ד וכי"ע אינה מפסיקה ואף עולה. ועיין להלן.
26. וגדר שגבוה עשרה טפחים וכו'. ואף כאן מדברים בגדר שאינו נמשך לאורך כל השדה, ולפיכך אינו מפסיק (עיין מ"ש לעיל שו' 24), אבל גם אינו עולה.
נמוך מעשרה וכו'. ריבמ"ץ ור"ש פ"ב מ"י.
27-28. עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה וכו'. וכ"ה בד. וכע"ז אף בערוך ערך בית רובע בשם התוספתא, ובריבמ"ץ ובר"ש פאה פ"ג מ"ו שנביא להלן. וכ"ה בנוסח הירושלמי של הרש"ס, מ' ע"א.25עיין מ"ש להלן הערה 27. וכ"ה בר"מ (פ"ג מה' כלאים ה"ט) בכל הדפוסים הישנים ובכת"י מעשה רוקח ובכל כתה"י שבדקתי. ומרן בכ"מ הגיה ע"פ פיה"מ כאן (פ"ב מ"ט ומ"י), וע"פ הגהה זו הדפיסו בר"מ בד"ו של"ד ובד"ח.26ועיין במלונו של תנחום הירושלמי ערך סאה, והובא בלקוטים מן ספר המספיק הוצ' בכר, עמ' 34. ברם כגירסת כתה"י ודפוסים ישנים העתיק אף הרש"ס (ל"ט ע"ב), ומוסיף: וכן העיד הר' דוד בר לוי (בעל ספר המכתם?) שכן כתב הרמב"ם ז"ל, ואמר שכן הוא בתוספתא ובירושלמי. וכן בתשב"ץ (ח"א סי' קס"ה, פ"ד סע"ג): ובמס' פאה ירושלמי אמרו וכו' אמרו שהוא עשר אמות ומחצה על י' אמות ומחצה.27ולפנינו ליתא לא בירושלמי פאה ולא בירושלמי כלאים. ושמא הגיה כן הרש"ס בירושלמי שלו (עיין לעיל הערה 25) ע"פ ר' דוד בר' לוי, והלה כיון לירושלמי פאה, וכעדות הרשב"ץ. ועיין בפי' הרש"ס פאה, ז' ע"ג.
ובכי"ע: עשר אמות ומחצה מרובעות. וכ"ה בר"ש כאן פ"ב מ"י ובס' הכריתות שנביא להלן.28ועיין מ"ש במהרי"ק פ"ג מה' כלאים ה"ט, אבל כוונת הר"ש הרי מבוארת בפירושו לפאה פ"ג רמ"ו. וצ"ע.
ובריבמ"ץ פאה (פ"ג מ"ו): ותני בתוספתא דכלאים רובע הקב י' אמות ומחצה על י' אמות ומחצה בקרוב. והוסיף את המלה "בקרוב" ע"פ פירושו כאן פ"ב מ"י, אלא שהלשון שם משובשת קצת. ויש לעמוד עליה ע"פ פירוש הר"ש כאן במקומו שפירש שהעשר אמות הן בנות ו' טפחים, והחצי אמה בת ה'. וכן בס' הכריתות להר"ש מקינון (לשון למודים ש"ב סי' ע"ד): מצינו תנא שמזכיר אמות, וכל אמה בת ששה טפחים, וכשמזכיר מחצה רוצה לומר באמה בת ה' טפחים. בתוספתא דכלאים, וכמה היא מדת בית רובע עשר אמות ומחצה מרובעים וכו'. ועיין בר"ש פאה פ"ג מ"ו ובפי' הרא"ש שם פ"ב סמ"א ובפיה"מ להר"מ כאן פ"ב מ"ט ומ"י. וכולם למדו מחצר המשכן שהוא מאה על חמשים, ושעורו בית סאתים, עיין ירושלמי עירובין פ"ב רח"ו, כ' ע"ב, ובבלי שם כ"ג ב', ומ"ש בתשב"ץ ח"א סי' קס"ה הנ"ל.
ברם בפי' הרש"ס, ל"ט ע"ב ואילך (והובא גם במלא"ש למשנתנו), טרח לקיים את הגירסא שלפנינו, עיי"ש.
28. ר' יוסה אומ' אפילו ארכה וכו'. ר"ש הנ"ל, ירושלמי עירובין פ"ב סה"ז, כ' ע"ב, ועיין במשנה שם.