6-8. [התקדשי לי בזו ובזו, היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אם נשתייר בידו שוה פרוט' מקודשת, ואם לאו, אינה מקודש']. כ"ז נשמט בכי"ו ע"י הדומות, והשלמתי ע"פ ד. וכ"ה גם בכי"ע1ושם: בזו ובזו ובזו (אצל צוקרמנדל: "בזו ובזו"). והמלים "התקדשי לי" אינן שם. ובתוספות רי"ד, אלא שבשניהם: אם נשתייר בידה, וכ"ה להלן רפ"ג.
ובמשנתנו פ"ב מ"א: האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. בזו ובזו ובזו, אם יש שוה פרוטה בכולן מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. ובבבלי מ"ו א' שאלו: אהייא (כלומר, אהייא קאי היתה אוכלת) אילימא ארישא (כלומר, כי אמר התקדשי, התקדשי) מאי איריא אוכלת, אפילו מנחת נמי, דהא התקדשי לי בזו קאמר וכו', ר' אמי אמר לעולם אסיפא, ומאי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה, עד שיהא באחרונה שוה פרוטה.2אבל הראשונות כבר נאכלו, והמקדש אמר בזו ובזו, ולא רצה שיחולו הקידושין עד שיתן את כולן, וכשאכלה את הראשונות נעשו עליה מלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת. ובתוספות רי"ד שם: תניא נמי הכי בפרק ב' דתוספתא קידושין, היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אם נשתייר בידה שוה פרוטה מקודשת. ברם הלשון בתוספתא כאן היא כלשונה להלן רפ"ג, והכוונה אעפ"י שלא היתה לה רשות לאכול עד שיתן לה את כולן מ"מ אם נשתייר בידה אחרי אכילתה שוה פרוטה מקודשת, וכפירוש ר' אלעזר בירושלמי פ"ב ה"א, ס"ב ע"ב: אתיא דר' שמעון בן אלעזר כר' מאיר, כמה דר' מאיר אמר כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן וכו', ועיין בק"ע שם ובהגהות יפה עינים מ"ו א', ובריטב"א במקומו. ולפ"ז אינה עניין לדברי ר' אמי בבבלי. ועיין בירושלמי לעיל ולהלן שם, והפירוש שם צ"ע לפי שעה.
8-11. התקדשי לי בכוס זה, אם יש בו ובמה שבתוכו שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת, זכת בו ובמה שבתוכו. במה שיש בכוס זה, אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת, ולא זכת אלא במה שבתוכו בלבד. במשנתנו פ"ב מ"ב: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש וכו', אינה מקודשת. ובבבלי מ"ח ב': ת"ר התקדשי לי בכוס זה, תני חדא בו ובמה שבתוכו, ותניא אידך בו ולא במה שבתוכו, ותניא אידך במה שבתוכו ולא בו. ולא קשיא הא במיא, חא בחמרא, הא בציהרא. ועיין בפירש"י, בתוספות, ובר"מ ספ"ה מה' אישות. ובתוספות רי"ד שם: כל אלה החלוקים משמע בשאמר התקדשי לי בכוס זה סתם, אבל בשאמר בכוס זה של יין, או של דבש, או של שמן, זה הלשון מוכח במה שבתוכו ולא בו.
ובירושלמי פ"ב רה"ב, ס"ב ע"ג: בכוס זה, [אם יש בכוס זה] ובמה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת, ואם לאו, אינה מתקדשת, זכת בו ובמה שבתוכו. [במה שבתוכו], אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת, ואם לאו, [אינה] מתקדשת, לא זכת אלא במה שבתוכו בלבד.3כן נראה להגיה, ולפנינו השמטות ברורות. ועיין בס' עצי ארזים סי' כ"ט ס"ק כ"ג שנדחק לפרש את הגירסא שלפנינו. ולא נזכר לא בתוספתא ולא בירושלמי החילוק בחומר הנמצא בכוס. וסתם "כוס" הוא כוס יין כבמקרא וכבתלמוד,4עיין בקונקורדנציא לבבלי כרך י"ח, ערך כסא, סוף עמ' 136 ואילך. והמקדש "בכוס זה" (של יין) כוונתו בו ובמה שבתוכו, וכמו שהביא במאירי עמ' 239, בשם "ויש מפרשים": "וביין בו ובמה שבתוכו, שבוודאי לא בא אלא לעשותו סעד לכוס".
ונראה שאף דוגמא זו לוקחה מן המציאות. ואף שלהלכה ולמעשה היו מקדשים בכסף ובכל שוה כסף (לרבות ירק שהוא דרך בזיון, עיין בבלי מ"ה ב') וגם בכוס יין (שם מ"ה א', ואינו דרך בזיון), הרי הדין נותן שבקידושין רגילים שהם מדעת המשפחה ובחגיגיות ובברכת אירוסין, היה בוודאי מנהג קבוע וסדר ידוע במה מקדשין. והנה מזמן הגאונים קיימת מסורת שהיה החתן אומר בפני עדים: אריסת לי ומקודשת לי בהדין כסא ובמה דאית ביה, עיין בתשה"ג אסף מדעי היהדות ח"ב, עמ' 63, סי' מ"ה,5בהוצ' מיוחדת, עמ' 63. ובהערות שם. וכן בסידור רב סעדי', עמ' צ"ז, מפורש שמברך ברכת אירוסין ואח"כ הוא אומר: אריסת לי ומקודשת לי וכו' בהדין כסא ובמה דאית ביה וכו'. ובהערות שם בשם מחזור תימן כ"י: בחמרא דבכסא הדין ובכספא דיבגויה. וכן נהגו בפרס ובתימן, עיין בחילופי מנהגים בין בני א"י ובני בבל, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' 139 ואילך, הוצ' רב"מ לוין, עמ' 54, ובהערות שם ושם, ובאוה"ג, התשובות, עמ' 11. ובעיטור, ברכת חתנים, ח"א, הוצ' רמא"י, ס"ג ע"א: ויש מקומות שנותנין טבעת להכוס ומברך עלי' ונותן לאשה ואומר לה התקדש לי בו ובמה שבתוכו. ואעפ"י שהמקורות הנ"ל מקורות בבליים הם, מסתבר שהוא מנהג ישראל כולל, ומקיימין בכוס זה שתי מצות מברכין עליו ומקדשין בו.
וע"פ מנהג זה מובנת יפה הברייתא שלנו, והיינו שאפילו לא אמר "בהדין כסא ובמה דאית ביה" הכוונה לו ולמה שבתוכו, וזכתה בכל מה שבתוכו, אפילו נתן שם זהב, או טבעת, כמנהג המקום. אבל אם אמר מפורש "במה שבתוכו גרידא" לא זכתה בכוס, אעפ"י שהמנהג היה לקדש בו ובמה שבתוכו.