2-3. האומ' לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני יוסף, ונמצא יוסף ושמעון וכו'. רמב"ם פ"ח מה' אישות ה"ג בשינוי סדר. ובמ"מ שם: תוספתא. ובר"ן על הרי"ף למשנתנו (פ"ב מ"ג) סי' תרל"ג הביא את כל הברייתא בשם התוספתא בפרק שני כנוסחא שלפנינו. וכע"ז גם בנ"י, סוף עמ' ר"ט. ובמאירי מ"ח ב', סוף עמ' 237, העתיק חלק מן הברייתא בשם תוספתא, וכנראה שניסח ע"פ הר"מ. וכן פסקו ע"פ הרמב"ם הנ"ל בטור אה"ע סי' ל"ח ובשו"ע שם סעיף ל"ג. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ב מ"ג: על מנת שאני וכו' בן עיר ונמצא בן כרך וכו'.
ובשלטה"ג להרי"ף פ"ב (למשנתנו הנ"ל) בשם הריא"ז: "ונראה בעיני שאם אמר דינר זה אחד ונמצאו שנים, הרי זו מקודשת, שיש בכלל שנים אחד", והוא כמו בתוספתא כאן. ולפ"ז אם אמר "אלא דינר אחד", אינה מקודשת, כבסיפא כאן. ועיין בבאר היטב באה"ע שם, ס"ק מ"א, ולעיל שם ס"ק ל'. ובאמת, דין הריא"ז ק"ו הוא מן ההלכה שבתוספתא כאן, אבל בהלכה שבתוספתא כאן יש חידוש גדול, שאם אמר ע"מ שאני בסם, ונמצא בסם ובורסקי מקודשת, והרי בורסקי הוא מן ה"מומין" שכופין אותו להוציא, לדעת ר"מ במשנת כתובות ספ"ז, ומי מיפיס שריח הבושם מבטל את ריח העורות. והרי"ף והרא"ש לא הביאו תוספתא זו. ועיין בבית שמואל באה"ע שם ס"ק מ"ד. ועיין בח"ד כאן שהעיר על הר"מ ועל ב"ש.
Loading...
2:2
1
Loading...