5. הביא להן מעורבין וכו'. כלומר, שלקח לכל אחד בפני עצמו ונתערבו אצלו. ועיין במשנה ספ"ו ובר"מ הנ"ל.
6. נתנו לו אחת יתירה וכו'. בירושלמי כאן ספ"ו: לפיכך אם נתן וכו' (ועיין מ"ש על "לפיכך" להלן סוף שו' 7). ובבבלי כתובות צ"ח ב': כדתניא הוסיפו לו אחת יתירה וכו'. וברש"י שם: בתוספתא דמסכת דמאי היא. וכ"ה בר"ן שם פי"א ריש סי' שע"ד.
7. ר' יוסי או' לאמצע. בכתובות הנ"ל הקשו: והתניא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות. והעמידו את הברייתא שלנו בדבר שיש לו קצבה.5כלומר, בדבר שיש לו מחיר קבוע. ואין מקום לומר שהמוכר הוזיל לבעל המעות, אלא שיש כאן מתנה בעלמא. ופירש"י שבדבר שיש לו קצבה חולקים מספק, מפני שאינו ידוע למי נתכוין המוכר לתת מתנה. ובירושלמי כאן: ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהן חולקין. ובח"ד נדחק לפרש אף את הירושלמי כאן כפירש"י. אבל לפי פשוטו ברור, שלאו מטעם מתנה אתינן עלה.
ובירושלמי ב"ק (פ"ט ה"ה, ז' ע"א) מפורש: שלא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. ולמה (אין) [הוא] חולק עמו, שאסור ליהנות מחבירו. והר"ח (לפי או"ז ב"ק סוף סי' תי"ג) פירש את הבבלי בכתובות שבדבר שאין לו קצבה כל אחד מוכר כפי מה שיזדמן לו, ולפעמים הוא מוזיל ונותן יותר כדי למשוך את הקונים, ולפיכך הכל לבעל המעות, אבל בדבר שיש לו קצבה, הרי כבר נטל בעל המעות את שלו לפי השער הידוע, והיתר היה צריך להיות לשליח גרידא, אלא שאנו אומרים "הואיל ובא לו הנייה לשליח שלו על ידו של בעל המעות חולק עמו". וכ"ה ברי"ף כתובות פי"א סי' שע"ד. וזהו כעין סברת ר' נסא בירושלמי ב"ק שם: לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח. ולמה חולק עמו, אמר הואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו אף הוא חולק עמו.6ועיין אוה"ג כתובות, עמ' 346 ואילך, ובתוספ' כתובות צ"ח ב' ד"ה אמר. ועיין בציונים של רי"ז כהנא בשו"ת מהר"מ שהו"ל סי' שכ"ב ומ"ש בש"ך חו"מ סי' קפ"ג ס"ק ו', אות י"ב. ונמצאנו למדים שלכל הפירושים היא המחלוקת כאן היא המחלוקת שבריש פירקין. ודווקא בהוסיף לו אחת יתירה7ומסתבר שאף הירושלמי מדבר בדבר שיש לו קצבה, כפירוש הבבלי, שהרי בדבר שאין לו קצבה אין כאן "אחת יתירה" אלא מכירה בשער זול. ועיין בתוספ' כתובות צ"ח ב' ד"ה כאן (הראשון). סובר ר' יוסי שחולקין, מפני שבעל המעות נהנה כאן מרגליו של השליח (והוא לא שלחו אלא שיקנה בשבילו במחיר הקבוע), ומן הדין הכל לבעל המעות,8ולא חלק ר' נסא הנ"ל, אלא בשלא קיים שליחותו. ומשום זה שנה הירושלמי בברייתא כאן (עיין לעיל שו' 6): לפיכך אם נתן וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 2 בשיטת הבבלי.