1. עם הארץ שאמ' לחבר תן וכו'. בד: קח וכו', וכ"ה בס' המפתח לר"ן שנביא להלן. ובמשנתנו ספ"ו: עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק וכו' לוקח סתם ופטור וכו'. ומוכח מן הירושלמי (ספ"ו) שבלוקח אגודה אחת עסיקינן, ואין הקונה חייב לפרש שהוא לוקח לחבירו, אלא אפילו בסתם אין המוכר מזכה אלא לבעל המעות, וכשיטת ר' יוסי כאן, ונמצא שהחבר מעולם לא זכה בה. ובפיה"מ להר"מ שיטה אחרת, עיי"ש, ועיין בפאת השלחן סי' ט"ו ס"ק ח', אות י"ט.
2. ר' יוסי אומ' אינו צריך לעשר. וכן בירושלמי הנ"ל:1כגירסת הריבמ"ץ, הר"ש והרא"ש. דתני הלוקח סתם ר' יוסי פוטר, ור' יהודה אומר צריך לעשר וכו'. ר' יוסי אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. ובבבלי עירובין (ל"ז ב') פירשו שבלקח שתי אגודות עסיקינן, והיינו אחת בשבילו ואחת בשביל ע"ה, ומטעם ברירא אתינן עלה. ומכיוון שאמרו שם שר' יוסי בעלמא לית ליה ברירא הפכו את דברי הברייתא כאן וגרסו: צריך לעשר דברי ר' יוסי, וחכ"א אינו צריך לעשר.2ועיין בהמשך הסוגייא שם ומ"ש להלן מע"ש פ"ד הי"ב. ברם בירושלמי ובתוספתא כאן גרסו כגירסת המסורת הראשונה שבבבלי. ועיין בגאון יעקב לעירובין שם, ובמה"פ כאן פ"ו ה"ח ד"ה ע"ה, ומ"ש בפאת השלחן הנ"ל.
וברור שמקור הברייתא בבבלי עירובין היא התוספתא כאן. ובס' המפתח לר"נ בעירובין שם קיצר ולא העיר על מקור הברייתא כמנהגו הרגיל. אבל בפירושו לחולין3לפי הפיסקא בקטע מפירוש קדמון שפרסם רב"מ לוין בגנזי קדם ח"ג, עמ' 28. ציין למקור הברייתא שבעירובין הנ"ל: היא השנויה בתוספתא דדמאי בפרק עם הארץ שאמר לחבר קח (כגי' ד לעיל) לי אגודת ירק, והוא בפרק שמיני. ובתוספ' רי"ד מהדו"ת לעירובין שם העיר: "פי' אמתני' דתנן בפ"ו דדמאי קיימא וכו' ", ולא ציין שמקורה בתוספתא כאן. ואנו מעירים ע"ז מפני שלפני כמה מן הקדמונים היתה שם גירסא אחרת בברייתא. וכן הוא בגמרא ד' שלוניקי (עיין דק"ס שם עמ' 138 הע' ל'): ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחת אוכל ואין צריך לעשר דברי ר' יוסי, וחכ"א לא יאכל עד שיעשר. וכן היתה הגירסא לפני הר"ח, וכן מעיד בתוספ' רי"ד הנ"ל שכן כתוב בספרים. ולפי פשוטו משמע ש"אוכל" ו"לא יאכל" עונים על החבר, ואנו עוסקים כשהחבר עשר מביתו על אחת האגודות סתם, ואנו תולים שעשר על שלו (ויש ברירה). ולפיכך מותר לו לאכול את שלו, אעפ"י שנתן לע"ה אחת של דמאי, וחכמים אוסרים לו לאכול את שלו עד שיעשר אף עליה, מפני שאנו חוששים שמא עשר על האגודה שנתן לע"ה, ואין ברירה. ועיין בחי' הרשב"א והריטב"א שם, והם פירשו את דברי הר"ח בלא נתן עדיין לע"ה את חלקו, עיי"ש. ועיין בירושלמי כאן ובר"ש ספ"ו. אבל בתוספ' רי"ד מפרש גירסא זו: אוכל עם הארץ, כלומר מניחו החבר לוכל, וא"צ החבר לעשר בעבורו.
ר' יהודה או' צריך לעשר. לפי פי' הבבלי הנ"ל הטעם הוא מפני שאין ברירה. ובירושלמי כאן פירשו: ר' יודה אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח. ועיין בירושלמי ב"ק פ"ט ה"ה, ז' ע"א,4כגי' הנכונה שבאו"ז ב"ק סי' תי"ג. ומ"ש בתלמודה של קיסרין, עמ' 39, הע' 42. ועיין מ"ש להלן שו' 7.
3. אם החליף את המעה וכו'. ר"מ פ"י מה' מעשר ה"ח. ובירושלמי מסיק עליה: הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן חייב באחריותן, ועיין במה"פ פ"ו ה"ח סד"ה תני, בר"ש וברא"ש ספ"ו, ומ"ש בפאת השלחן סי' ט"ו, ס"ק ח', אות י"ט.