25. הנותן שדה קבלה לגוי וכו'. ירושלמי פ"ו ה"א, כ"ה סע"א, כגי' ר"ש סיריליאו, בירוש' הוצ' לונץ כ"ח סע"א. וכל ההלכה הובאה בר"מ ספ"ו מה' מעשר.
ולכותי ולמי שאינו נאמן וכו'. בר"מ הנ"ל חסרה המלה "ולכותי", ורבינו כללה במי שאינו נאמן וכו'. ובהשגות שם באר: "שאינו נאמן על המעשרות פירוש שהוא חשוד". ובמהרי"ק שם: ויפה פירש, דהא ע"ה (כלומר, שנזכר להלן) נמי אינו נאמן ויגיד עליו רעו וכו', דבחשוד מיירי דומיא דגוי.
25-26. אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן. כלומר, שלא יתרגל לתת את שדהו לאריסים חשודים ולהפקיע את השדה מידי מעשרות. ועל נתינה בקבלה לגוי ולכותי, עיין להלן ע"ז פ"ב ה"ח ובמקבילות. ובד מוסיף כאן: אף על פי שלא בא לעונת המעשרות. וכ"ה בירושלמי בכי"ס הנ"ל ובר"מ הנ"ל.
26. צריך לעשר על ידן. בד מוסיף: משבאו לעונת המעשר. ומילתא דפשיטא היא, שאינו מעשר מקודם, ואינה בירושלמי ובר"מ הנ"ל. ועיין להלן מעשרות פ"ג הי"ג ומש"ש.