1. ישראל שקיבל שדהו מישראל וכו'. בד לנכון: שדה מישראל. ובירושלמי פ"ו ה"ג, כ"ה ע"ב: תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל, חולקי' למעשרות.
חולקין ביניהן. פירשו בירושלמי שם שהרבותא היא לר"א שסובר (במשנתנו פ"ו מ"ג) בכהן ולוי שקיבלו מישראל שהמעשרות שלהן, שע"מ כן באו, מודה כאן שחולקין, שהרי שניהם שוין. ודברי הירושלמי קשים מאד, שהרי יש כאן רבותא לכולי עלמא, כלומר, אעפ"י שאמרו (פ"ו מ"ד) שישראל שקיבל שדה מכהן, המעשרות לכהן, מ"מ כהן שקיבל מכהן יחלוקו. וכבר עמד ע"ז בספר ניר, אבל לא הבינותי את תירוצו ואת שאר דבריו שם.
2-3. רשאין לומר ולהתנות ביניהן וכו'. כלומר, שהרי בלי התנאי המעשרות של כל השדה הם של הלוי הנותן בקבלה, והתרומה היא של הכהן הנותן בקבלה מדינא, והם יכולים לעשות בהם מה שירצו, עיין מ"ש להלן שו' 8 ושו' 9. ועיין בירושלמי פ"ו רה"ג, ובגירסת הר"ש שם.