23. אינו רשאי לומר לו טול אתה חיטים שבמקום פלוני וכו'. וכ"ה בד. אבל במשנתנו (פ"ו מ"ט): יכול הוא לומר לו טול אתה חטים וכו'. ברם כבר פירשו הקדמונים17ר' שמואל בן חפני בס' השותפות (גנזי קדם של לוין ס"ו, עמ' 58), הר"מ ועוד. וכן מוכח מן הירושלמי. בבא זו של משנתנו שלעניין מעשרות נשנית. ומה שאמרו שם בסיפא: אבל לא יאמר לו וכו' טול אתה הלח, ואני אטול את היבש, הוא לא מחמת טומאה וטהרה,18עיין בר"מ פי"א מה' מעשר ה"ו. אלא מחמת שהם שני מינין, ונמצא מחליף עם עם הארץ, ומוכר לו דמאי. וכן במאירי לחגיגה (כ"ה רע"ב, עמ' 53): "וי"מ לח ויבש ממש, ואפילו במין אחד הרי הוא כשני מינין,19בירושלמי פיאה פ"ג ה"ב, י"ז ע"ג: כמו דר' עקיבה אמר לח ויבש שני מינין, כן ר' מאיר אומר לח ויבש שני מינין. וצריך שומא בחלוקתם, שהיבש משתמר ביותר". ולפ"ז מה שהחבר רוצה חטים שבמקום פלוני, אינו אלא משום שמקום פלוני יותר קרוב לביתו, כפירוש הר"מ במשנה ח',20במהדו"ק. אבל במהדו"ב חזר בו והשמיט כ"ז, עיין בהוצ' ציפי, עמ' 30, וכ"ה בהגד"נ. ואעפ"י שרבינו חזר בו, לא חזר אלא מפירושו שהדברים נשנו לעניין דיני ממונות גרידא, ולא לעניין איסור והיתר. אבל עצם הטעם למה מעדיף החבר את החטים שבמקום פלוני נשאר בתוקפו. אבל אינו מדבר שם כלל בחבר לטהרות, אלא בחבר למעשרות.21ומה שהביאו משנה זו בבבלי חגיגה כ"ה ב' לעניין טהרות, עיקר הכוונה לתוספתא שהעתיקו שם, עיי"ש.
אבל בתוספתא כאן ברור מן העניין שבחבר לטהרות עסיקינן, ומה שהוא רוצה חטים שבמקום פלוני הוא מפני שהוא יודע שהחטים הללו לא הוכשרו (כפירש"י בחגיגה שם למשנתנו הנ"ל). וכן ביין שבמקום פלוני הוא מפני "שהובררה טהרתו לחבר ע"י שמירה".22כפירוש המאירי בחגיגה שם, עמ' 52. ועיין בטורי אבן שם מה שהקשה על רש"י, ולפי פירוש המאירי ניחא. ולפ"ז יש כאן חליפין של מוכשר ושאינו מוכשר,23בירושלמי פ"ו ה"ט, כ"ה ע"ד: א"ר זעירא ויאות, אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין, שמא או' לו, טול אתה את המוכשרי', ואני נוטל את שאינן מוכשרין. של טמא וטהור, וכשני מינין הן אצל חבר לטהרות, ואין סתירה בין המשנה והתוספתא. וכן בס' השותפות לר' שמואל בן חפני הנ"ל (לעיל הע' 17) הסמיך למשנתנו לא את הברייתא שלנו כאן, אלא את הברייתא שלהלן ה"י.
24. אלא חולקין בשוה. ובמין אחד אמרינן ברירה, והוברר הדבר למפרע שזהו חלקו משעה ראשונה.24עיין ירוש' שקלים ספ"א ובמקבילות; בבלי בכורות נ"ו ב'. ועיין תוספ' רי"ד ורשב"א קידושין י"ז ב' ומאירי חגיגה הנ"ל. אבל עיין מ"ש במאירי קידושין, עמ' 109.
24-25. אפלו חבר חולק לו בפניו. כלומר, אפילו החבר חולק לפניו מותר. ואינו כמוסר טהרות לע"ה, שהרי הוברר הדבר שזהו חלקו של ע"ה משעה ראשונה. ועיין מ"ש על המליצה "בפניו" לעיל שו' 2.
25-26. מפני שאמרו כל טהרותיו וכו'. לפי פשט הלשון משמע שבכל טהרות עסיקינן ואפילו בחולין. אבל מן הבבלי הנ"ל משמע שבתרומה עסיקינן. ועיי"ש בשיח יצחק במקומו. ועיין במאירי חגיגה הנ"ל.
26. ירשו את אביהן חבר רשאי שיאמר וכו'. כלומר, אפילו אם החטים שבמקום אחד לא הוכשרו, ושבמקום שני הוכשרו, וכן היין שבמקום אחד הוא בכלי גללים ואבנים, והיין שבמקום שני הוא בכלי חרס, מ"מ מכיון ששניהם טהורים הוי ליה כמין אחד. ואמרינן יש ברירה.25אבל ביין כנגד שמן אסור, מפני שאין מוסרין טהרות לע"ה.