לא יאמר ישראל לגוי ולכותי וכו'. בירושלמי כאן ספ"ו: תני לא יאמר אדם לחבירו וכו'. ועיין בבלי שבת ק"נ א'. ובסמוך נעתיק את לשון הבבלי בע"ז ע"א א'. אבל כמה מן הראשונים גרסו אף בירושלמי: לא יאמר אדם לגוי וכו', עיין אהצו"י שם, עמ' 128. וכן גרס במאירי ע"ז, עמ' 290. ועיין מ"ש להלן.
9. הילך מאתים זוז ושקול תחתיי מן האוצר. בירושלמי הנ"ל: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר. והנה מלשון התוספתא שאמר כן לגוי, לכותי או לשאינו נאמן על המעשרות, משמע שחוששין שמא פרע הגוי ביין נסך, והכותי והע"ה בטבל. ומכיוון שעל הישראל מוטל החוב לשלם ביין או בתבואה, הרי אין לו לתת מעות לחשודים, שהם יקנו בשבילו את האוכלים, שנראה כאילו פורעים בשליחותו בטבל. ואם הגוי משלם ביין נסך נראה שניחא לו בזה, ורוצה בקיומו של היין.
ובתשובת הרמב"ן לר' שמואל הסרדי (ספרן של ראשונים הוצ' הר"ש אסף עמ' 86): ועוד מצינו בתוספתא לא יאמר אדם לגוי ולכותי וכו' ושקול על ידי לאוצר וכו', והעתיקה ר' שמואל הנ"ל בספר התרומות שער מ"ו ח"ד סי' י"ח, ד"ר פ"ד ע"א. ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרפ"ו. ובבבלי ע"ז ע"א א': אמר רב יהודה אמר רב מותר לאדם לומר לגוי צא והפס עלי מנת המלך. מיתיבי אל יאמר אדם לגוי עול תחתי לאוצר (כ"ה בכי"מ ובראשונים) וכו'. וברור שהכוונה לתוספתא שלפנינו, ועיין בראשונים שם שהקשו מן הברייתא שלעיל.5פ"ה הי"ד, לפי פירוש הבבלי בע"ז ס"ג ב'. והמחוור הוא כדברי הראשונים שבחמריו ופועליו אין עליו כלל חיוב לתת להם יין ופירות דוקא, ואם הוא נותן להם מעות יכולים לקנות מה שהם רוצים,6עיין בתוה"ב להרשב"א בית ה' ש"ב, קל"ט ע"א ואילך, ובמאירי ע"ז, עמ' 290, וכ"ה בחי' הרשב"א ע"ז בכת"י. מה שאין כן כאן שחייב לפרוע יין ופירות. והגאונים7עיין במאירי וברשב"א הנ"ל, ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרפ"ו. הסיעו את פירוש הברייתא למכירת יין ע"י הרשות. וכן פסק הר"מ בפי"ג מה' מאכלות אסורות הכ"ז, עיי"ש.
9-10. אלא אומר לו פטריני מן האוצר. בד: פוטרני וכו'. ובירושלמי הנ"ל: פרשיני מן האוצר. וכן מעתיק מן התוספתא ברמב"ן ובס' התרומות הנ"ל. וכן גורסים הראשונים8עיין באהצו"י דמאי, עמ' 128. ויש להוסיף עליו מאירי ע"ז, עמ' 290, וחי' הרשב"א כת"י שם. בירושלמי שם. ברם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרפ"ו (בד"ר) מעתיק מן הירושלמי: פשרני מן האוצר. וכ"ה מעתיק (פשרני) בסיפא כאן. וכן בירושלמי ב"מ (פ"ו ה"ג, י"א ע"א):9לעניין אנגריא. באותו שיכול לפשר וכו', באותו שאינו יכול לפשר. ואין ספק שהגירסא הנכונה היא: פשרני, ופירושה: חלצני ומלטני.10עיין מ"ש ר"ח ילון בקונטריסים כ"א, עמ' 86 [ויש להוסיף קוה"ר ח׳ ח׳: אילו עשו תשובה פשרו.]. ובספרי במדבר פי' צ"ה, 95: פשרה היא זו, אין בו כח וכו'. ופירושו: השתמטות והתחמקות היא זו. וכן יוצא ברור מתוך המקבילה שבמה"ג (ספרי זוטא של הורוביץ, עמ' 272): פטורת היא, שאין בו כח וכו'. וכן בבבלי ע"ז הנ"ל:11כגי' תוספ' שם ד"ה ה"א, ספר השלמה ע"ז פ"ה סי' ד', י"ז ע"ג ועוד. הא לא דמיא אלא לסיפא אבל אומר לו מלטיני מן האוצר, כלומר, מכיוון שביקש אותו שיציל אותו מן האוצר ולא אמר לו שיכנס במקומו, הרי כוונתו היתה שיפייס אותם בדברים ע"י השפעתו, או שיתן להם ממון. ואם הגוי נתן להם יין נסך, או טבל, אדעתיה דנפשיה קעבד.
10. וכן לא יאמר אדם לחבירו וכו'. כ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בירושלמי ספ"ו הנ"ל. אלא שבירושלמי (בהוצ' שלפנינו בכל הנוסחאות) גרס אף ברישא: לחבירו (עיין מ"ש לעיל, סוף שו' 8). ולכאורה הכוונה היא לחבירו גוי (עיין בבלי שבת ק"נ א'). אבל לפנינו הגירסא בטוחה ברישא, ומכיוון שהברייתא שנתה ברישא: גוי, כותי וחשוד הרי משמע שכאן מדברים בישראל חשוד. והכוונה, כנראה, שלא יפרע טבל בשליחותו. ובשו"ת הרמב"ן הנ"ל (בשו' 9): "וכן לא יאמר לחברו וכו', ולעניין רבית היא שנויה, ופירושה שהוא נותן לו מאתים זוז מעכשיו שיפול תחתיו לאומנות המלך שהיא בשוה שלש מאות, ומשום דמקדים ליה דינר פרע במקומו יותר". ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תרפ"ו הנ"ל.
ופול תחתיי לאומנות. בירושלמי הנ"ל: ושקול על ידי לאומנות. וכן מעתיק הרמב"ן הנ"ל מכאן. והנכון כלפנינו.12בתוה"ב להרשב"א בית ה' ש"ב, קל"ט סע"א מעתיק (בשם הראב"ד) אף מבבלי ע"ז הנ"ל: דתניא פול תחתי לאוצר. והוא מפרש שם: דכיוון שזה חייב ליתן יין למלך, ואמ' לו פול אתה תחתיי הרי זה כאילו קנה ממנו היין נסך, וממצותו נתנו לאוצר המלך. וכ"ה בהשגות פי"ג מה' מאכלות אסורות הכ"ז, בד"ק ובד"ו רפ"ד (ובד"ח תקנו שם "עול" במקום "פול"). וכן במשנת ב"ב (פ"ט מ"ד): שנפל אחד מהם לאומנות. ובבבלי שם (קמ"ד ב'): תנא האי אומנות. לאומנות המלך. וכן מפורש בירושלמי שם. ועיין בשטמ"ק ב"ב שם, ברמב"ן ובחי' הרשב"א כת"י (והביאו במלא"ש למשנה שם) שם. ורבותינו כבר ראו לנכון שהכוונה היא לליטורגיות שהיתה המלכות מטילה על בעלי הנכסים. וכן בפירוש הרמב"ן לתוספתא כאן שהעתקנו לעיל: שיפול תחתיו לאומנות המלך.
11. אלא אומ' לו פוטריני מן האומנות. בשו"ת הרמב"ן הנ"ל: פרשני מן האומנות. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. אבל בשו"ת הרשב"א הנ"ל מעתיק בשם התוספתא והירושלמי: פשרני וכו', וכן נכון, עיין מ"ש לעיל, שו' 9–10.