אונקלוס הגר חלק מאחיו וכו'. וכ"ה בד. ובס' השותפות הנ"ל: אונקלוס הגר נטל29נראה שהמלה "נטל" היא הוספה ותיקון. חלק מאחיו. ובירושלמי פ"ו סהי"א: עקילס הגר חילק עם אחיו וכו'. ועיין מ"ש לעיל שו' 2–3.
42. והוליך חלקו לים המלח. בירושלמי הנ"ל: והוליך הנייה לים המלח. ולחד מ"ד הוליך דמי כל הע"ז (אפי' כנגד חלק אחיו) לים המלח, ולחד מ"ד הוליך דמי חלקו בלבד לים המלח (כגי' התוספתא), ולחד מ"ד הוליך עבודה זרה עצמה לים המלח, בשביל לעקור ע"ז מבית אביו.
ירשו מרחץ רשאי שיאמר וכו'. וכן בס' השותפות הנ"ל: ירשו את המרחץ רשאי לומר לו וכו'. וכ"ה בשינויים קלים בר"ש פ"ו מ"י. אבל ברשב"א ע"ז ספ"א: גר וגוי שירשו מרחץ מאביהם לא יאמר לגוי טול אתה וכו'. וכ"ה ברא"ש שם סי' כ"ד. ונשמטה אצלם הרישא וצ"ל: [רשאי שיאמר וכו' לקחו מרחץ] לא יאמר לגוי וכו'. וגם כאן הפירוש הוא מכיוון שירושת הגר אינה תורה, הוי ליה כמתנה עד שלא באו לרשותו, ונמצא שאין לו חלק כלל בשבת. עיין בר"ש הנ"ל.
43. ואני בחול בחלקי. בד: וחול בחלקי, ובר"ש: חול בחלקי. ובס' השותפות הנ"ל: ובחול חלקי.
ישראל וגוי שלקחו בית גוי וכו'. בכי"ע בטעות: שירשו, אבל בד לנכון: שלקחו ביתו של גוי. ובס' השותפות הנ"ל: שקנו ביתו של גוי וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ו רה"י30ועיין בבלי קידושין י"ז ב' וע"ז ס"ד רע"ב. ובר"ש נשמטה ע"י הדומות כל ההלכה עד: ואם היתנה וכו'.
43-44. אינו רשאי שיאמר לו טול אתה צלמים וכו'. בירושלמי הנ"ל: אפי' היו לו שני צלמין, אחד עשוי כמין דלופקי31כלומר, שלחן בעל שלש רגלים, שמניחים עליו את הכלים, ושהשמש אוכל עליו, עיין ירוש' שבת פי"ז ה"ב, ט"ז ע"ב, ופיה"ג כלים פכ"ב, עמ' 61. (שחזקתו אינו נעבד),32עיין ירוש' ע"ז פ"ג רה"ב, מ"ב סע"ג. ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי (ויש חשש שמא נעבד), לא יאמר טול אתה את שאינו עשוי וכו'. ונראה שבע"ז לא יתכן מין אחד, שאם מין אחד נעבד ונעשה ע"ז, והשני לא נעבד, הרי יש כאן שני מינין. ונראה שזהו דווקא אם קנו בשותפות ולא התנו בתחילה ע"מ לחלק, עיין מ"ש להלן בסוף הלכה זו. ועיין במה"פ כאן ד"ה ישראל.
44-45. לקחו מרחץ אינו רשאי שיאמר לו וכו'. ס' השותפות הנ"ל. ובבבלי ע"ז כ"ב א': ישראל וגוי שקיבלו שדה בשותפות, לא יאמר ישראל לגוי טול חלקך בשבת ואני בחול וכו'. והר"י רצה לומר שהלכה זו היא בשדה גרידא, מפני שחלק הישראל משביח אף בחול במה שהגוי טורח בו בשבת, אבל אם קבלו תנור בשותפות מותר, שהרי חלק הישראל אינו משביח כלל בחול במה שהגוי אופה בשבת. והראשונים הביאו תוספתא זו לראיה שהלכה זו היא לאו דוקא בשדה.33עיין בס' התרומה ה' ע"ז סי' קמ"ז, תוספות, תוספות ר' אלחנן, ואגודה (בשם ס' התרומה) ע"ז ספ"א; ר"ש פ"ו מ"י הנ"ל; או"ז ע"ז סי' קמ"ב, כ' ע"ד; סמ"ג לאוין ס"ה, כ"א ע"ד; הגהות מרדכי שבת סוף סי' תס"ב. אבל עיין בר"ן על הרי"ף ע"ז פ"א סי' אלף רי"ח, ויש שם ט"ס וצ"ל: שלקחו מרחץ בשותפות. ועיין ר"מ פ"ו מה' שבת הי"ז.
45-46. ואם היתנה עמו במנת כן34עיין מ"ש על הביטוי "במנת כן" בתלמודה של קיסרין, עמ' 1, ועיין הע' 3 שם. מותר. וכ"ה בר"ש פ"ו מ"י הנ"ל. ובד: ואם התנה עמו מתחלה על מנת לעשות כן מותר. ובס' השותפות הנ"ל: ואם התנה עמו על מנת כן מתחילה מותר. ובבבלי הנ"ל: ואם התנו מתחלה מותר. ופי' בח"ד כאן שבבא זו הולכת על מרחץ בלבד, אבל בקנו בית אף תנאי אינו מועיל, שהרי הישראל רוצה בקיום ע"ז, כשיטת הבבלי בע"ז ס"ד א', עיי"ש. ברם בתוספתא ע"ז פ"ג הי"ז (הוצ' צוקרמנדל) שנינו: ישראל וגוי שלקחו מקח בשותפות וחזרו ולקחו מקח אחר, לא יאמר לו טול אתה דברים שבמקום פלוני במקח ראשון, ואני אקח דברים שבמקום פל' במקח שיני, אלא אומ' לו טול אתה דברים שבמקום פלוני, ואני דברים שבמקום פלוני במקח ראשון, טול אתה וכו' במקח שיני. ולכאורה הדברים מוסבים גם על יין כשר ויין נסך (עיין בסהט"ז שם). ולפיכך נראה שאם התנו מתחלה אף בצלמים וכלים מותר, מפני שהישראל לא זכה כלל בע"ז, ואפילו אם תשרף הע"ז יטול הוא את חלקו, ואינו דומה לנידון שבברייתא שמביא בבבלי הנ"ל,35תוספתא ע"ז פ"ז הט"ז בכי"ע, ספ"ח בהוצ' הדפוסים. שהרי שם הוא רוצה בקיומה של ע"ז, מפני שחושש שמא יפסיד את חובו. עיין בתוספ' שם ד"ה אבל ובמאירי שם, עמ' 253. ועיין בבלי שם ס"ד ב' ובתוספ' ד"ה תניא, אלא שבהתנו מתחילה אין כאן נשתתפו כלל, אלא קנייה ביחד ע"מ שכל אחד יזכה בחלקו. ועיין ירוש' ע"ז פ"ג ה"ח, מ"ג ע"ב, ויתבארו אי"ה הדברים במקומם.