1. המקבל שדה מן הגוי מעשר ונותן לו. וכ"ה בד. וסובר תנא זה שמקבל כחוכר (עיין בבלי ב"מ ק"א א'), והמקבל קונה את כל הפירות, ותבואת זרעך קרינן ביה. ובירוש' גרס בברייתא זו: תורם ונותן לו (עיין להלן). ואמרו שם (פ"ו ה"א, כ"ה ע"ב): א"ר חיננא תקנה תיקנו במקבל שלא תבור א"י. והתנא שלנו לא קיבל תקנה זו, ועיין בפי' הרא"ש פ"ו מ"א.
1-2. מה אם ירצה הגוי שלא לעשר וכו'. כלומר, רשב"ג סובר שהמקבל אינו זוכה בכל הפירות אלא רק בחלקו, וכשנותן לגוי, משלו הוא נותן לו, ואין הגוי מצווה על מצות מעשרות. ובמשנתנו רפ"ו שנינו: המקבל שדה וכו' מן הנכרי, מן הכותי, יחלק לפניהם. ובירושלמי שם: אמר ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל. אבל דברי חכמים מישראל חולק, מן הגוי תורם. ותני כן החוכר (בכי"ס: המקבל, וכן הגיה הגר"א) שדה מן הגוי תורם ונותן לו. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי שלא לתרום פירותיו אינו רשאי, כלומר אתמה.
2. אלא חולק ונותן לו בפניו. בירושלמי הנ"ל: אלא חולק ומניח לפניו. ובמשנתנו הנ"ל: יחלק לפניהם. וכתב הר"מ בפיה"מ: "ועל תנאי שיהיה החלוקה לפני בעל השדה שידע שמה שנתן לו הוא טבל", וכן פסק בפ"ו מה' מעשר הי"א. אבל לפי פשט הלשון אין "בפניו" אלא "לפניו". ועיין להלן ה"ב.