39. עני שנתנו לו פרוסות פת וכו'. וכע"ז אף בכי"ע, אבל בד חסר. ובמשנתנו פ"ה מ"ה: הלוקח מן העני, וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד. כלומר ממתנת כל נותן ונותן, מפני שאנו חוששים שמא אחד עישר והשני לא עישר. ופשיטא שבצדקה עסיקינן, ולא במתנות עניים שהן פטורות מן המעשרות.
39-40. שחק את הפת ועשאה פירורין וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. והטעם הוא שמכיון שנתערבו כולן, מקילים בדמאי, ואנו תולים שנבללו בשוה, ונמצא מעשר על כל חלק וחלק מיניה וביה. ולכאורה אין הבדל בין המשנה והתוספתא, והיא בלילה, היא שחיקה, היא עשיית דבילה. ברם הר"מ בפי"ד מה' מעשר ה"ח העתיק את לשון המשנה, ובה"ט הביא את התוספתא שלנו, ומשמע מלשונו שבשחיקה ועשיית דבילה מותר אפילו במתנה מועטת, מה שאין כן בבלילה. ועיין במל"מ במקומו, ומ"ש להלן.
40. גרוגרות ועשאן דבילה. בדרך כלל היו עושים דבילה מתאנים לחים.34עיין מ"ש להלן שביעית פ"ו הכ"ט. ושמא ע"י שחיקה היו מתדבקות הגרוגרות בדבש היוצא מהם. עיין לשון הר"מ הנ"ל.
41. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים בשנת שבוע וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע בטעות: א' ר' יוסי וכו'. ובמשנתנו (פ"ה מ"ה) הנ"ל: אמר ר' יהודה אימתי, בזמן שמתנה מרובה, אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד. ופירשו הראשונים (עיין ר"ש ורא"ש) ע"פ הירושלמי במקומו שבמתנה מרובה אנו תולים שכל אחד נתן כמנהג, במדה שוה, וכשהוא בוללם יחד נמצא שלכל הנותנים יש חלק שוה בכל מנה ומנה, אבל במתנה מועטת, כלומר בזמן שנותנים מתנות מועטות, הרי כל אחד נותן לפי יכולתו, ואין נתינתם שוה, וכשהוא בוללן יחד הרי חלקים גדולים של אחד מתערבים עם חלקים קטנים של אחר, ואנו חוששים שמא מפריש מן הרוב על המיעוט. וכן פירש הר"ש פ"ה סמ"ה גם את חתוספתא, שבשנת שובע35כן היא גירסתו בתוספתא. ואף לפנינו צריך לקרוא בשין שמאלית ובחולם על הוי"ו. נותנין מתנה מרובה, ובשנים מצומצמות נותנין מתנה מועטת. ולפי פירוש זה הם דברי ר' יהודה במשנה הם דבריו בתוספתא.
ברם הר"מ בפיה"מ פירש שמתנה מרובה מוכיחה על נדיבות הלב ואנו תולים שהנותן עישר ונתן ביד רחבה, ולפיכך הקלו כשעירב ובלל. אבל במתנה מועטת יש לחשוש יותר שהנותן לא עישר, מכיון שהוא עצרן וכילי, ובכגון דא לא מהני עירוב, ויש לחשוש שמא מעשר מן הפטור על החיוב. ולפי פירוש זה אין הדבר תלוי בזמן שובע ובצורת, אלא בנדיבות הלב של הנותן, ומשנתנו לכאורה חולקת על התוספתא. והר"מ פסק כמשנתנו, אלא שנקט לדינא את הבבא שלעיל. ומשמע לפי פשוטו שבשחיקה ובעשיית דבילה יש בילה, ואפילו במתנה מועטת מעשר מאחד על הכל, עיין מ"ש לעיל.