22-23. אמ' לו אחד אני, אין נאמן. וכ"ה בכי"ע: ואמ' לו אחד אני, אינו נאמן, וכן בר"ש פ"ד סמ"ו (בד"ר): ואמ' לו אחד אינו נאמן, וצ"ל: [אני], אינו נאמן. וכ"ה במשנה (פ"ד מ"ו) בהוצ' שלפנינו, בהוצ' לו, קויפמן ועוד. וכן גרס שם בס' המקח והממכר לרב האי סוף שער נ"ה. וכן גרס הר"מ בפי"ב מה' מעשר ה"ז עיי"ש. וכן גרס בברייתא שלפנינו בירושלמי ספ ד בכי"ל (ונמחקה המלה "אינו" ע"י אחר). ולפי גירסא זו מתחילה אח"כ חלוקה אחרת.
ברם בפי' הרא"ש למשנתנו הנ"ל גורס בתוספתא: ואמר לו אחד אני איני נאמן, איש פלוני מעשר הוא וכו'. ולפי זה יש לנו כאן המשך אחד עם הבא להלן. וכן במשנה שבירושלמי: אמר לו אחד אני איני נאמן, איש פלוני נאמן הרי זה נאמן. וכע"ז גרס גם הראב"ד בהשגות פי"א מה' עדות ה"ח ובתוספ' כתובות כ"ד א' ד"ה שלי,19ובס' הישר לר"ת סי' ס', י' ע"ב גרס: ואמר לו אני אינו נאמן וכו'. וצ"ל: אני איני וכו', כפי שמוכח מתוך דבריו להלן שם, ובתוספ' כתובות שהבאנו בפנים. ובבדק הבית להרא"ה בית ד' ש"ב, ק"כ ע"א, ועוד. ולפ"ז הכל המשך אחד הוא, ופירושו שאעפ"י שאמר על עצמו בפירוש שאינו נאמן, מ"מ נאמן על אחרים.20ועיין במהרי"ק פי"ב מה' מעשר סה"ז, בכ"מ ובלח"מ פי"א מה' עדות, ובפני יהושע כתובות כ"ד א'.
ובד כאן גורס: אמר לו אחד אני נאמן, מעשר הוא וכו'. וצריך לפרש לפי גירסא זו שאם אמר אחד אני נאמן, והעיד עליו אחר שהוא מעשר, הרי זה נאמן. וכן בירושלמי בהוצאות שלפנינו (וכ"ה גם בכי"ר): אמר לו אחד אני נאמן, אם אמרו לו שהוא נאמן הרי זה נאמן. ומסתבר שבד נשמטה המלה "אינו" ע"י הדומות, וצ"ל: אני, [אינו] נאמן, כגי' רוב הנוסחאות.
23. מעשר הוא הרי זה נאמן. וכ"ה בד ובכי"ע, ופירושו שאם אחר העיד עליו, ואמר מעשר הוא, הרי זה נאמן. ובר"ש וברא"ש הנ"ל גרסו כאן בפירוש: איש פלוני (בר"ש ד"ר: פלני) מעשר הוא וכו'. ועיין בירושלמי הנ"ל ובגי' כי"ל שהעתקנו לעיל.
והנה מתברר מתוך בבא זו ומתוך המשנה הנ"ל שע"ה אעפ"י שהוא חשוד על עצמו נאמן על חברו. ובירושלמי (פ"ד רה"ח) שאלו: ועד אחד נאמן? אמר ר' יוחנן קל היקלו באכסנאי, מפני חיי נפש. וכן פירש הר"מ בפיה"מ שם. ובהשגות פי"ב מה' מעשר ה"ז הקשה מכאן על הר"מ שפסק: חשוד שהעיד על של אחרים נאמן. חזקה אין אדם חוטא ולא לו, ולפ"ז למה האמינוהו באכסניא גרידא, ומפני חיי נפש דווקא. ובאו"ש שם העיר לבדק הבית להרא"ה (בית ד' ש"ב, ק"כ ע"א): "ומקשינן בירושלמי ועד אחד נאמן בתמיהה, כלומר כיון שעל גופו הוא בא להעיד, אם כשר אם לאו, היאך עד אחד נאמן וכו' ". והדברים יותר מבוררים בריטב"א ע"ז ל"ט ב': ובמשניות זרעים מוכיח דכל שהוא בחזקת חשוד צריך שני עדים להכשירו, או עד אחד שיעיד על החתיכה, שלא אמרו עד אחד נאמן באיסורין אלא במעיד על החתיכה מ"ר ז"ל.21קרוב לוודאי בעיני שכיון להרא"ה ז"ל, שהרי בחידושי הרשב"א לע"ז שם (בכת"י) אין זכר מזה. ומה שהביא להלן בסמוך שם: ומורי הרא"ה ז"ל פירש בעניין אחר, אף הוא נמצא בבדק הבית הנ"ל, קי"ט ע"ד, עיי"ש פירוש מחודש ל"מאי דאכיל" שבע"ז שם. וכבר השיג עליו בתשב"ץ ח"ג סי' פ"ג. וזהו כעין תירוץ האחרונים להשגת הראב"ד הנ"ל, עיין באו"ש שם ומה שהאריך במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ד סי' ל"ב, קי"ח ע"ד ואילך.
23-24. בפניו אין נאמן. שלא בפניו נאמן. וכ"ה בר"ש וברא"ש פ"ד סמ"ו. וכן בבדק הבית להרא"ה (בית ד' ש"ב ק"כ ע"א): איש פלוני נאמן הרי זה נאמן, ואמרי' עלה בברייתא דדוקא שלא בפניו. וכן כנראה היתה הגירסא בתוספ' כת"י פ"מ, עיין במה"פ ספ"ד. וכ"ה בירושלמי ספ"ד בגי' כי"ס. ובכי"ע כאן: בפניו נאמן שלא בפניו נאמן,22צוקרמנדל העתיק בטעות: שלא בפניו אינו נאמן. וצ"ל כלפנינו. ובד בטעות: בפניו נאמן שלא בפניו אינו נאמן, וצ"ל להפך, וכן הדין נותן, שבפניו אינו מעיז להעיד שהוא אינו נאמן. ועיין במהרי"ק פי"ב מה' מעשר ה"ז.
24. בבית דין נאמן. ליתא בד, בכי"ע ובראשונים הנ"ל. ואם אין כאן ט"ס פירושו שבב"ד נאמן להעיד אפילו בפניו, וחזקה שלא ישקר בב"ד רק מפני שרוצה להחניף לו. ואנו עוסקים ברוצה ליקח מאדם שאין ב"ד מכירין אותו.23ושמא פירושו שבב"ד נאמן להעיד שהוא חבר ליתן לו מעשרות, עיין ספרי שופטים ריש פיס' קס"ה, עמ' 214, ובבלי חולין ק"ל ב'.
במי דברים וכו'. עיין מ"ש לעיל פ"ג הערה 14.
25. אבל אם היה מכיר שם אדם וכו'. ר"ש, רא"ש ובדק הבית הנ"ל. ר"מ פי"ב מה' מעשר ה"ח ובהשגות שם. ונראה שאם היה מכיר אדם לא הקלו בו כאכסנאי, ומכירו עוזר לו למצוא מומחה שכלם מכירים אותו.
לא יטול אלא מן המומחה. כלומר מאדם שהוא נאמן לרבים. ומלשון התוספתא משמע קצת שלאו דוקא ברוצה ליקח דמאי עסיקינן, אלא הוא הדין בשאר מאכלים,24עיין בתוספתא ע"ז ספ"ה (כי"ע ספ"ד); ירוש' שם פ"ב ה"י, מ"ב ע"א; בבלי שם ל"ט א'. כמו שפירש הר"מ בפיה"מ פ"ד מ"ה, עיין מ"ש לעיל רה"ג, ומ"ש להלן ד"ה בתרומות ובמעשרות.
26. בזמן שלא שהה שם וכו'. בבא זו נשמטה בכי"ע, אבל ישנה גם בד, בר"ש, ברא"ש, ברא"ה וברמב"ם הנ"ל.
27. במה דברים אמורים בתרומות ובמעשרות וכו'. הראשונים הנ"ל, סמ"ג עשין קל"ה, קצ"ט סע"ג. וסיגנון הברייתא קשה, שהרי לפי העניין כאן היה צריך לומר: במה דברים אמורים בדמאי, אבל בשביעית ובטהרות לא יטול אלא מן המומחה. וכן ניסח הר"מ (פי"ב מה' מעשרות ה"ט) הנ"ל: אבל לעניין פירות שביעית או לעניין טהרות לא יקח אלא מן המומחה. ברם הגירסא "אין (אינו) נאמן" מאושר ע"י כל נוסחאות התוספתא ומקויימת, ע"י הר"ש, הרא"ש, הרא"ה והסמ"ג הנ"ל. יתר על כן לפירוש הרשב"ם25הובא בתוספ' כתובות כ"ד א' ד"ה שלי (ולפנינו שם בט"ס: רשב"א) ובכורות ל' א' ד"ה מתני'. במשנה כאן ספ"ד, הרי התוספתא כאן סותרת את משנתנו, כמו שהקשה עליו הר"ש בפ"ד מ"ו.
ולולא דברי רבותינו הנ"ל הייתי מפרש שהדברים חוזרים לה"ד, למחלוקת רשב"ג ורבי, ולאו ברוצה ליקח אנן קיימין, אלא ברוצה ליתן. ודווקא אם היו בידו תרומה ומעשרות שאינו רשאי ליתנם לע"ה,26עיין לעיל פ"ב ה"ב, ומש"ש. והוא אינו מכיר שם אדם, סומך על עד אחד, מפני שקול יוצא לחילוק,27כירושלמי כאן פ"ד סה"ח, וכגירסת הרש"ס לעיל שם וכפירושו. עיין מ"ש מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ד סי' ל"ב, קי"ח ע"ד ואילך, קי"ט רע"ב. אבל אם רוצה למכור שביעית וטהרות, הרי אסור למסור פירות שביעית28להלן שביעית פ"ו ה"כ, עיין מש"ש. ועיין סוכח פ"ג מי"א, שביעית פ"ח מ"ז. ואין מדברים כאן כלל ברוצה לקנות מע"ה. וסרה בזה קושיית הר"ש על הרשב"ם שהבאנו בפנים. וטהרות29דמאי פ"ב מ"ג ומקבילות. לעם הארץ, ואין עד אחד נאמן לעשות את הקונה חבר לשביעית ולטהרות.