97. אף במקום שעשו פירות כותי דמאי כגון ירק של כפר עותני וכו'. לעיל פ"א הי"א שנינו: ר' יהודה אומ' כופת הישוב וכופת אנטיפטרס ושוק של פטרוס בראשונה היו דמיי מפני שחזקתן מהר המלך וכו', ועיין מש"ש. ולהלן בתוספתא גיטין פ"ה (פ"ז) מפורש: כפר עותני בגליל, ואנטיפרוס ביהודה (ועיין במשנה שם פ"ז ז'). ולפ"ז ברור שגירסתנו ("דמאי") נכונה, ועשו ירק כותים דמאי בכפר עותני, מפני שחזקתן מן הגליל, ואינו מפריש תרומה עליהן.
97-98. מעשר מהן על הטבל. נ"ל שצ"ל: מעשר מהן עליהם (ובכ"י נתפרדה התיבה ונשתבש: על הט, ופתר הסופר על הט, על הטבל), כלומר, אעפ"י שהפירות הן דמאי, מ"מ אמרו שמעשרים מפירות כותים על פירות כותים (כשיטת סתם משנתנו וכברייתא לעיל הכ"א), והלכו אחר רובם, ואנו מניחים ששניהם מן הרוב או שניהם מן המיעוט, כדי שלא לחלק בפירות כותים. ורשב"ג שינה בפירות כותים, אפילו במקום שעשו אותם דמאי. ועיין מ"ש להלן סהכ"ד.
98. אבל לא מן הטבל עליהן. והוא הדין שאין מעשרין מהן על הטבל, וחדא מינייהו נקט. וסובר רשב"ג שאין מעשרין מפירות כותים הללו שהן דמאי לא על של ישראל ולא על של גוים.
במה דברים אמור' בלוקח מן השוק. חוזר על עיקר הדין, כלומר אימתי עשו פירות כותי ודאי דוקא בלוקח מן הכותי ממה שמוכר בשוק, מפני שחזקתם שאינם מעשרים מה שהם מוכרים.
99. אבל במוצא פירות לתוך ביתו וכו'. בד: אבל המוציא פי' בתוך ביתו וכו'. וצ"ל: מתוך ביתו. וכ"ה הסיגנון להלן שביעית פ"ד הי"ב (בכי"ע): במה דברים אמורים במוציא פירות מתוך ביתו, או ששילח לחבירו פירות, אבל בלוקח מן השוק וכו'. ובכי"ו שם: במוצא פירות בתוך ביתו וכו'.61ועיין גם להלן תרומות פ"ד הי"ג ובמקבילה שבירושלמי שם. והפירוש ברור שאם הכותי הוציא את הפירות מתוך ביתו, דינו כישראל ע"ה שהרי הכותים מעשרים מה שהם אוכלים.
או ששילח לו חבירו פירות וכו'. עיין מ"ש לעיל. וגם כאן הפירוש פשוט שאם הכותי חבירו שילח לו פירות דינו כישראל ע"ה, מפני שחזקתו "ממאי דאכיל משגר ליה" (עיין בבלי ע"ז ל"ט ב').