93. א' ר' שמע' שזורי וכו'. כפו"פ פ"ד, עמ' כ"ב, בשם התוספתא.
פירות טבלים. לפי פשוטו פירושו טבל ודאי שנתערב ברוב חולין, ולא היו לו פירות אחרים שיעשר מהם.60והוא לא רצה לעשות כדין התוספתא לעיל הי"ב, כדי שלא להפסיד פירות חולין הרבה. וכן מוכח מן הירושלמי (פ"ה ה"ט, כ"ד ע"ד). וכן פירש"י בלשון שני במנחות ל"א א'.
94. וקח לך פירות מן השוק וכו'. וכ"ה במנחות הנ"ל. ופירשו שם שלוקח מפירות ע"ה, ואעפ"י שחיוב דמאי דרבנן, הרי אף טבל וודאי בטל ברוב מדאורייתא, ונמצא מעשר מחיוב דרבנן על חיוב דרבנן. ועיין להלן חלה פ"ב ה"ב ומש"ש. ועיין בכפו"פ הנ"ל ובמה שהאריך בזה במל"מ פ"ה מה' תרומות הי"ז.
אבל בירושלמי הנ"ל גורס: צא ולוקחם מן הגוי וכו'. והוא סובר שאין קנין ביד גוי, ונמצא שיש לו פרנסה ממקום אחר, ומפריש מן הודאי על הודאי, כשיטת התוספתא לעיל הי"ב. ובבבלי הנ"ל: איכא דאמרי אמר ליה לך קח מן הגוי. קסבר יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, והוה ליה מן הפטור על הפטור (כלומר, שבטל ברוב מדאורייתא). אבל הירושלמי סובר שטבל אינו בטל ברוב מדאורייתא (עיין מ"ש לעיל הי"ב), והוי ליה מן החיוב על החיוב. ועיין מ"ש בנוע"י בסוגיית הירושלמי כאן.
94-95. ר' אליעזר אומ' בשל כותים כשם וכו'. בד: ר' אליעזר אוסר אף בשל כותי. כשם וכו'. ולפי גירסת ד יש לפנינו מעין פיסקא של משנתנו (פ"ה סמ"ט): ר' אליעזר אוסר משל כותים על של כותים. ואח"כ בא באור הדברים, ולפי גי' כי"ע דברי ר"א נסמכים לפיסקא של משנתנו, והוא נותן כאן טעם לדבריו. ובירושלמי כאן פ"ה ה"ט: אמר ר' יוחנן טעמא דר' לעזר כשם שעשו וכו'. ומשמע שכ"ז לא היה לפניהם בברייתא.
95. דמאי אחר רובן אין מעשרין וכו'. כלומר, כשם שעשו פירות ע"ה דמאי אעפ"י שרובן מעשרין, ואין מעשרין מזה על זה, משום שחוששין שאחד הוא מן הרוב ואחד הוא מן המעוט אף בפירות כותים כן. ועיין בירושלמי הנ"ל ובר"ש ובריבמ"ץ למשנתנו.