9. כרוב שלקטו לקנב את האספרגוס שבו וכו'. במשנת נדרים פ"ו מ"י: [הנודר] מן הכרוב אסור באיספרגוס. מן האיספרגוס מותר בכרוב. ופירש רב סעדיה (עיין אוה"ג שם עמ' 50) יש בכרוב דבר עגול והוא הנקרא אספרגס וכו'. והח' עמנואל לעף (בספרו פלורה ח"ב עמ' 484) העיר לנכון שהכוונה היא לחלק הכרוב שהיונים קוראים לו κραμβοσπάραγον, קלחים רכים שיוצאים משרשי הכרוב. ולפי דברי הסופר היוני דיפילוס9הובא אצל אתינאוס, חכמי המשתה, ס"ב F62. איספרגוס הכרוב טעמו מר והוא מזיק לעינים, לכליות ועוד.
10. לקטו לאכלו ונמלך וכו'. עיין לעיל פ"א הט"ו, שו' 44, ומש"ש. והר"מ השמיט כל הלכה זו. ושמא סובר רבינו שהחכמים חולקים על ר' יוסה ומחייבים את האיספרגוס אפילו לקטו ע"מ לקנבו. ואפשר שרבינו גרס ברישא: ר' דוסא אומר (במקום: ר' יוסה אומר) וכו', עיין במשנת עדיות פ"ג מ"ג, ואין הלכה כמותו.
10-11. ודיי שתיקנו דמיי וכו'. בהשגות הראב"ד פי"ג מה' מעשר הי"ט: ובתוספתא אמרו דמאי שתקנו ודאי, ודאי שתקנו דמאי לא עשה כלום וכו'. וכסדר זה מנסח אף הר"מ שם: אם תיקן את הדמאי כודאי וכו' או שתיקן את הודאי כדמאי1010כ"ה בכתי"י הר"מ. ולפנינו: בודאי וכו' בדמאי וכו'. לא עשה כלום. ופירש במהרי"ק שם שכוונת הר"מ היא שאם הפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי, על מנת ליתנם לכהן, ללוי ולעני כדין ודאי ואח"כ נודע לו שהוא דמאי, הרי התרומה אינה כלום והמעשרות מעכבם לעצמו. ואם לא תיקן את הוודאי אלא כדמאי, וקבע מקום למעשרותיו (עיין ר"מ פ"ט מה' מעשר ה"ג וה"ה), הרי מכ"ש שלא עשה כלום, וצריך להפריש תרומה ומעשרות ונותנם לכהן, ללוי ולעני.11ועיין בח"ד כאן, ולא זכיתי לעמוד על כוונת דבריו, עיין תרומות פ"ג מ"ו. ובהשגות הנ"ל פירש שהכוונה היא שתיקן את הדמאי מפירות ודאי, ולא עשה כלום, מפני שרוב ע"ה מעשרין הן, והוי ליה מפריש מן החיוב על הפטור. וכן, להפך, אם תיקן את הוודאי מפירות דמאי לא עשה כלום, מפני שמפריש מן הפטור על החיוב. והתוספתא חולקת על משנתנו ספ"ה דמכילתין.
ולולא דברי רבותינו ז"ל היה נ"ל לפרש ע"פ הירושלמי תרומות (פ"ב ה"ב, מ"א ע"ג) שאמרו שם: "היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת (כלומר, בכלי אחד) אינה שלום (כלומר, בטל הכל אם נשבר הכלי). יהודה בר' אומר לא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה להקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה.12כלומר, מכיון שתרומה גדולה בטלה מחמת התנאי ממילא בטלה אף תרומת מעשר, מפני שלא עלתה על דעתו להפריש תרומת מעשר לפני תרומה גדולה, ולעבור על לאו. כן פירשו הרא"ף והרידב"ז. שאר הפירושים הם דוחקי דוחקים. מתיב ר' בא בר ממל והא תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור. הגע עצמך שתרם (כלומר, בשוגג), ואמר לא עלת על דעתו לעבור על דברי תורה וכו'? נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה. טבל בעון מיתה. טמא (שאכל את)13צ"ל שהפר' על, כלומר, שהפרישו על, כעין הגהת הגר"א. הטהור בעשה". נמצאנו למדים שדווקא בתורם מן הטמא על הטהור בשוגג תרומתו תרומה, מפני שאין כאן אלא איסור עשה, ומוטב להכניסו לשגגת עשה ולהבריחו מחשש טבל. אבל בהקדים בשוגג מעשרות לתרומה (שיש כאן איסור לאו) הוית ליה הפרשה בטעות ולא עשה כלום.14וכן ראיתי בהלכות קטנות להר"י חאגיז ח"א סי' קל"ט שהסיק שאם אדם אחד הפריש בעצמו מעשר ראשון ומעשר שני ונשאל על הראשון אף השני בטל, מפני שלא עלת על דעתו לעבור על בל תאחר, ועיין ר"מ פ"א מה' איסורי מזבח ה"ג ובהשגות שם.
ולפ"ז מתפרשת התוספתא כאן כפשוטה: ודיי שתיקנו דמאי לא עשה ולא כלום, מפני שהפריש מעשרות ולא הפריש תרומה, כדין דמאי, ועכשיו שנודע לו שהוא ודאי הרי נמצא שעבר על לאו, שהקדים מעשרות לפני תרומה, ולפיכך הפרשתו היא בטעות, ולא עשה כלום.15שוב ראיתי שכבר קדמני בעיקר הפירוש בישועות מלכו להגר"י מקוטנא, על הר"מ כאן במקומו. ועיין מ"ש בפ"ה מה' תרומות ה"ח ד"ה בד"א. ודמאי שתיקנו וודאי לא עשה כלום, מפני שאין תרומה אחר תרומה, ותרומתו חייבת במעשרות דמאי, ומפריש מעשרות ומעכבם לעצמו. ואפשר שאפילו אם כבר נתנם ללוי מוציא מידו, מפני שכל חיוב המעשרות בדמאי אינה אלא להפרשה בעלמא, ונמצא שיש כאן נתינה בטעות. וצ"ע. ועיין להלן בדברי ר' יוסי.
11. דברי ר' יעקב. וכ"ה בד. ובהשגות הראב"ד הנ"ל בט"ס: דברי ר' עקיבה, אבל במהרי"ק העתיק משם: דברי ר' יעקב, וכן בסוף ההשגה (בד"ק ובד"ו רפ"ד): אין הלכה לא כר' יעקב ולא כר' יוסי. ולפני בעל כפו"פ (פי"ח עמ' תל"ז) היתה, כנראה, הגירסא כאן: דברי ר' אליעזר בן יעקב, עיין בהערה שם. ובכי"ע גורס כאן: דברי ר' מאיר.
ר' יוסה או' וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. ובהשגות הנ"ל העתיק: ר' יוסי אומר משום ר' יצחק וכו'. ועיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 67.
12. לא עשה כלום. כפירוש שפירשנו לעיל, שו' 10–11.
13. מעשרותיו מעשרות וכו'. שמכיוון שחייבו חכמים דמאי במעשרות, הרי בדיעבד אם הפרישם כודאי צריך ליתנם ללוי ולעני ומכ"ש שאם נתנם ללוי שאינו מוציאם מידו. ולשיטת הראב"ד הנ"ל צריך לפרש שר' יוסי סובר שהמעשרות חלות מדרבנן, אבל יצטרך להפריש תרומה עליהם.
13-14. שאין תרומה אחר תרומה. כ"ה בכל הנוסחאות, וכן העתיק בהשגות הנ"ל.