קנובת ירק שבגנה וכו'. ר"מ פי"א מה' מעשר הי"א. ובתו"כ אמור (פ"ד הי"א, צ"ז רע"א): ומקנב את הירק כל שהוא רוצה. יכול תהיה קניבת ירק חול? ת"ל היא, הרי הוא בקדושה. ולפ"ז עצם הקניבה אינה מפקיעה את התרומה מקדושתה. אבל אם הוא מקנב את החלקים שנתעפשו, אינם בכלל קדושה, והרי הם בכלל פסולת תרומה, שהיא מותרת, כמפורש בתו"כ שמיני פרק ד' סה"ב, מ"ח ע"ד, ועיין בפי' הראב"ד שם. ועיין להלן תרומות פ"ט ה"י ומש"ש.
ובעטור בכורים העיר על הירושלמי (תרומות פי"א ה"ד, מ"ח רע"א): תמן תנינן7עדיות פ"ג מ"ג; תוספתא תרומות פ"י ה"ב. מעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה, ר' דוסא מתיר לזרים. וחכמים אוסרין. ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא שנו אלא בקנובת ירק של גננים אבל בקנובת ירק של בעלי בתים אף רבנין מודיין. ברם בר"ש סיריליאו שם (ק"ו סע"א) גורס: לא שנו אלא בקניבת ירק של בעלי בתים אבל בקניבת ירק של גננין אפי' רבנן מודו. וכן מסתבר, שהרי בעלי בתים מקפידים יותר לאכול ירק נקי, וממילא קניבתם עדיין אינה פסולת גמורה,8והיא ראויה לאכילה, וכדברי הירושלמי (פסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א): מה בינה לבין קניבת ירק (של תרומה)? זו ראויה לאכילה וכו'. אבל גננים שמוכרים את הירק אינם מקנבים אלא את הפסולת הגמורה. וכן פוסק הר"מ בפי"א מה' תרומות ה"י. ויפה העיר בעטור בכורים שגירסת התוספתא כאן מסייעת לגירסת הר"מ בירושלמי הנ"ל. ועיין להלן. אבל עיין מ"ש להלן חלה פ"א שו' 18–19.
7-8. של בעל הבית ושבתוך ביתו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: ושבתוך הבית וכו'. ובר"מ פי"א מה' מעשרות הנ"ל: ושל בעל הבית הנמצאת בבית חייבת. והיא היא, והוי"ו של "ושבתוך" אינה מעלה ואינה מורידה, עיין מ"ש הרי"ן אפשטיין במבוא לנוסח המשנה עמ' 1076 ואילך. ועיין להלן.
8. שעל גבי אשפה בכל מקום וכו'. כלומר בין בגנה ובין בביתו. ומכאן שבביתו אסורה אפילו השליכה בעה"ב. וכן בר"מ פי"א מה' תרומות ה"י: וקניבת ירק שמשליכין בעלי בתים הרי אלו אסורים לזרים. וכנראה שהטעם הוא שסופם לאספם. ובפי' הראב"ד לעדיות פ"ג מ"ב כתב על הירושלמי תרומות הנ"ל (וגרס שם כגירסתנו בירושלמי): ונ"ל דוקא כשהוא משליכם. אבל אם מכנסם אסור, דלא גרעי מגלעיני תרומה וכו'. ועיין להלן ה"ה.