5-6. המוצא פירות בדרך וכו'. וכ"ה בד ובמשנתנו פ"ג מ"ג. ובכי"ע: בשוק. ונראה שזו היא הגירסא הנכונה בתוספתא, ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה ובדמיי מותר.
6. לא יצניע עד שיעשר. בפירות שכבר נגמרו מלאכתם עסיקינן, שאם לא כן פטורין מן המעשרות (עיין מ"ש לעיל הערה 6). ופירש הר"מ (פי"א מה' מעשר ה"י): לא ישהא אותן עד שיעשר, כדי שלא יהיה תקלה לאחרים.
7. בודיי אסור. כגון במקום שרוב מכניסים לבתיהם, שאין מפרישין מעשר עד שיכניסו לבית, והפירות הם וודאי לעניין אכילת קבע, עיין במשנת מכשירין פ"ב מ"י, ובס' משנה אחרונה שם. ועיין ר"מ פ"ג מה' מעשר הכ"ב (ומ"ש להלן מעשרות פ"ב הי"ז), פי"א ה"ט ובמשל"מ שם. ואעפ"י שעדיין לא ראו פני הבית מ"מ אין ההפקר מפקיען מידי מעשרות, עיין ר"מ הנ"ל פ"ג ה"כ. ולפי מ"ש להלן עמ' 856 במכניסין לשוק עסיקינן, ו"בודיי" פירושו מקום כותים.
ובדמיי מותר. כגון במקום שרוב מכניסין לשוק, והפירות של החברים הם בחזקת מעושרין, ושל ע"ה הם דמיי. עיין במקורות שהבאנו לעיל בסמוך. אבל ת"ק סובר שגם בדמאי, כלומר גם במקום שמכניסים לשוק, צריך לעשר. ועיין גירסת כי"ע בתחילת ההלכה.