74. טוחנין ומרקדין אצל אוכלי שביעית וכו'. ברשב"א חולין (ו' א' סד"ה הנותן): בתוס' דמאי, טוחנין ומדקדק (ברור שצ"ל: ומרקדין) אצל אוכלי שביעית וכו'. ובבבלי גיטין ס"א רע"ב: טוחנין ומפקידין35הגירסא "ומפקידין" היא בטוחה, כפי שיוצא מתוך הסוגיא עצמה שם. אצל אוכלי שביעית ואצל אוכלי פירותיהן בטומאה וכו'. ושאלו שם ממשנתנו (פ"ג מ"ד) המוליך חטים לטחון וכו', בחזקתן למעשר ולשביעית אבל לא לטומאה,36עיין במלא"ש פ"ג מ"ד מ"ש בשם הרש"ס. והסיקו שהברייתא שלנו בפירות שלא הוכשרו. וכבר אמרנו לעיל שרוב הראשונים מפרשים שהסוגיא היא רק אליבא דרבא, אבל אביי עצמו מעמיד את הברייתא כפשטה (עיין בתוספ' שם ד"ה אמר אביי) שלטומאת חולין לא חיישינן, ולפיכך מפקידין אצל אוכלי פירותיהן בטומאה. ועיין ר"מ פי"ב מה' תרומות, ברדב"ז ובמהרי"ק שם ובשו"ת הרדב"ז ח"ב, לשונות הר"מ סי' קע"ה. [עיין רמב״ן חולין שנדפס מחדש י״ז סע״ב.]
ואצל עושי בטומאה. במאירי (גיטין, עמ' 243) פירש שלפי ההוה אמינא שבבבלי (אליבא דרבא) לא התירה הברייתא אלא בעושי בטומאה דווקא, שהן מחזיקין את עצמן טמאים ונזהרים מליגע, אבל בסתם ע"ה חיישינן לנגיעה. אבל ברמב"ן פירש שגם לפי ההוה אמינא "עושים בטומאה" הם לאו דווקא, אלא אפי' בסתם ע"ה לא חיישינן שמא יגע (ועיין גם בתוספ' ס"א ב' ד"ה רישא), אלא אגב דאמר אוכלי שביעית אמר נמי אוכלים בטומאה. וכבר אמרנו לעיל שלפי מסקנת התלמוד בפירות שלא הוכשרו עסיקינן כאן, וממילא אפילו ודאי נגע לית לן בה. אבל עיין מ"ש להלן.
75. אבל אין טוחנין לא לאוכלי שביעית ולא לעושין בטומאה. וכ"ה בד. ובכי"ע משובש. וברשב"א חולין הנ"ל חסרות המלים "אין טוחנין", וכ"ה בבבלי הנ"ל, וכנראה שלא היו גם לפני המעתיק של כי"ע. ופירושו שאין טוחנין ומרקידין לאוכלי שביעית בפירותיהם שלהם משום מסייע בידים לעוברי עברה. וכן הדין שאסור לטחון ולהרקיד לעושין בטומאה, שהרי אפשר שפירותיהן כבר הוכשרו,37ואעפ"י שע"ה נאמן על ההכשירות (עיין לעיל פ"ב, הע' 4), מ"מ בוודאי עושה בטומאה חיישינן שמא הוכשרו ולאו אדעתיה, אבל אין אנו חושדים בו שיגע בשל חבר. ונמצא גורם להפרשת חלה בטומאה. ועיין בתוספ' שם ד"ה רישא, ובירושלמי שהביאו שם.
ובריבמ"ץ שביעית פ"ה מ"ט: אבל לא תבור ותטחון עמה דחיישינן לחלופי, דתניא אין טוחנין עם אוכלי שביעית. ולכאורה כוונתו לברייתא שלפנינו. ודבריו צריכים עיון גדול.