68. אינו חושש לא משם מעשרות ולא משם שביעית. בתוה"ב להרשב"א (בית ד' ש"ב, קי"ט סע"ב) ובחידושיו לחולין (ו' א' ד"ה הנותן) גרס כאן: הרי זה חושש. ובחידושיו הנ"ל הביא ראייה מכאן שע"ה חשודים על השביעית. ונוסחא משובשת נזדמנה לו לרבינו ז"ל, שהרי אמרנו לעיל בפירוש שע"ה וכותי לא נחשדו על הפקדון.25בירושלמי פ"ג ה"ד, כ"ג ע"ג: כותין נאמנין על הפקדון וכו' אפילו משנחשדו (כלומר, אפילו משקלקלו מעשיהם). ולא עוד אלא שלפי גירסת רבינו קשה למה לא כללה הברייתא גוי עם כותי וע"ה. ועיין מ"ש להלן בהערה 27. [עיין ברמב״ן הנ״ל, י״ז ע״ב.]
68-69. המשלח ביד הגוי וכו'. מאירי ע"ז ל"א ב', עמ' 85; חולין צ"ה א', עמ' 354.
69. ומשם שביעית. עיין מ"ש לעיל שו' 66. ועיין שו"ת המבי"ט ח"ב סי' כ"א.26ובתשובתו שבס' אבקת רוכל סי' כ"ג (ד"ר י"ח ע"ב-ע"ג) לקה נוסח התוספתא בחסרון, ויש לתקנו ע"פ תשובתו בספרו.
69-70. אבל חמרי גוים המודדים מן הגרן וכו'. בד: המודרי' וכו'. ובכי"ע: שהן מדיירין בעיר וכו'. וברשב"א חולין הנ"ל: אבל חרמי (כ"ה בד"ר) גוים המודרים (כגי' ד) מן הגורן לעיר אינו חושש וכו'. ובתוה"ב שלו (בית ד', ש"ב, קי"ט ע"ב): אבל חמרי נכרי' המדודין מן הגורן וכו'. ולהלן שם (בית ה' ש"ד, קמ"ו סע"ב): חמרין (ולא הזכיר גוים, עיין להלן בהערה) המדודין מן הגורן לעיר אין חוששין להם לא משום דמאי27רבינו גרס ברישא (שו' 68) שאף במשלח ע"י ע"ה חושש משום מעשרות (עיין מ"ש לעיל), ולפיכך העתיק כאן חמרים סתם (שהרי דין זה נוהג אף בע"ה) וכתב שאין חוששין משום דמאי כשהן מדדין מן הגורן לעיר. ברם וודאי הוא שאין כאן העתקה מן התוספתא אלא ניסוח רבינו בעצמו. ועיין מ"ש להלן שורה (70–71. ולא משום שביעית. ובשו"ת שלו (ד' בולוניא) ח"א סי' ק"ז: ותניא בתוספתא של מסכת דמאי חמרי גוים המדודין מן הגורן לעיר אינו חושש משום מעשרות וכו'. ובמאירי (ע"ז, עמ' 85 הנ"ל): חמרי גוים המדדין (צ"ל: המדרין)28כפי שיוצא ברור מתוך פירושו, וכמו שמעתיק בחולין, וגרס כעין גי' ד והרשב"א בחידושיו, עיין לעיל. מן הגורן לעיר וכו'. ובחולין (עמ' 354 הנ"ל) מעתיק: אבל אמרו (צ"ל: חמרי) גוים המדרים מן הגורן לעיר, ר"ל הנושאים משאותיהם, מלשון דרי טונא (ב"ב ק' א' ועוד) וכו'. והגירסא הנכונה היא: חמרי גוים המידדים29כצ"ל לפנינו במקום "המודדים". וכן במגילת תענית (הוצ' ליכטינשטין, עמ' 335 [79]): ובית דין מודדין והולכין אחריהן. אבל בד"ק ובכי"ק שם: מידדין והולכין. ובבאור הגר"א יו"ד סי' קי"ח אות כ"א מעתיק בשם התוספתא כאן: מדדין. מן הגורן לעיר, כלומר חמרים שהטעינו משא על חמוריהם, ומתנהלים בכבידות, עיין רש"י ב"מ ל"ג א'.30עיין עה"ש ערך דד א'. ויש להוסיף אף את הבבלי בב"מ שהבאנו בפנים ומגילת תענית הנ"ל. וכן בספרי נשא פי' מ"ד, סוף עמ' 49: המלאך מדדן מתים עד שיצאו וכו'. ובמקבילה במכילתא דמילואים (הלכה ל"ה, מ"ה ע"ד): נגפן המלאך ודחפן לחוץ וכו'. ועיין במלונות ללשון המקרא. ועיין מ"ש להלן.
70-71. מפני שהן בחזקת המשתמר. בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' קע"ז (שו"ת הרשב"א ח"ו, ד' ירושלים, סי' ק"ד): גדולה מזו אמרו המביאי' מן הגורן לעיר שאין חוששין להם, מפני שהן מתייראין להחליף וליגע מפני עוברי דרכים, שמא יראו ויגלו, כדאי' בתוס'. ועיין גם בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רנ"ד, וכוונתו לתוספתא שלנו, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, סוף עמ' 198. ועיין במאירי ע"ז וחולין הנ"ל. ועיין בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ה, מ"ד ע"ד.