30. שהיה משתמש בחנות. בכי"ע: בחנות חבר. ובד: בחנות של חבר. וכן בר"מ פי"א מה' מעשר הי"ד: ע"ה שהיה משתמש בחנותו של חבר וכו'. ואין משתמש אלא משמש עיין לעיל שו' 20 ומש"ש. ובס' חסידים סי' תתתתרסה, עמ' 450: עם הארץ שהיה משמש וכו'. ואפשר שמדברים כאן בחנות שאוכלים ושותים בה,11עיין במ"ר פ"כ, כ"א; קה"ר פ"א, י"ח; שם פי"א, ט; איכ"ר פ"א הוצ' בובר, כ"ד ע"ב. ועיין בבלי פסחים ק"י ב' ועוד בכ"מ. וע"ה זה משמש את האורחים. ועיין בבלי ברכות נ"ב ב'.
30-31. אעפ"י שחבר יוצא ונכנס וכו'. כלומר, אעפ"י שמתעסק באומנותו, ואין עיניו על החנות. והגי' שלנו בטוחה, וכ"ח גם בס' חסידים ובר"מ הנ"ל, ועיין בכ"מ שם. ועיין להלן, ועיין במשנת ע"ז פ"ד מי"א; שם פ"ה מ"ד ועוד.
31. ואינו חושש שמא החליף. ומכאן משמע שאם החבר אינו נכנס כלל לחנות אנו חוששים שמא החליף. ואעפ"י שע"ה אינו חשוד להחליף את הפקדון (עיין במשנתנו פ"ג מ"ד ובמקבילות), היינו משום שאם יחליף הוא שולח יד בפקדון, אבל בחנות אנו חוששים שמא יתן ללקוחות את שלו ויקח מן החנות את חלקו, שהרי כל מה שבחנות למכירה ניתן (ע"פ פאת השלחן סי' ט"ז ס"ק ט"ו).
היה הוא נאמן וכו'. ר"מ פ"י מה' מעשר ה"ה, ס' חסידים הנ"ל.
32. ואע"פ שאמרו הרי הוא כשרוי עם הנחש וכו'. רומז לברייתא שבבבלי כתובות ע"ב א': תניא היה ר' יהודה אומר כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה יחזור ויפריש אחריה. אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה. ולפ"ז דעת החכמים הם שצריך לגרשה מפני שעוברת על דת יהודית, וזימנין דמקרי ואכיל, מ"מ אם לא גירש לא הפסיד בזה את נאמנותו, ולוקחין ממנו. ובירושלמי (פ"ב ה"ב) גורס: אבל אמרו הרי הוא כדר עם הנחש וכו'.
33. בכפיפה, כ"ה גם בכי"ע ובד, ובירושלמי הנ"ל ובבבלי כתובות ע"ב א', ע"ז א', פ"ו ב'. וצוקרמנדל הוסיף מדעתו: אחת. וכן הוא בס' חסידים הנ"ל, ובבבלי יבמות קי"ב סע"ב.
מתארחין אצלו וכו'. כלומר מאמינים לאשתו שהיא מתקנת כל מה שמוציאה מתחת ידה. וכן בר"מ פ"י מה' מעשר ה"ה (בכל כתה"י שבדקתי): היתה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו,12כ"ז נשמט בכל הדפוסים, לרבות האינקונבלים. אבל השאר ישנו בכל הדפוסים העתיקים. ובהוצאות החדשות של הר"מ השלימו בסוגרים אף את השאר. ואין לוקחין ממנו. ותבוא מארה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. ועיין להלן בסמוך.
ואין לוקחין הימנו. בירושלמי הנ"ל מוסיף: אבל אמרו תבוא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. ועיין במשנה סוכה פ"ג, י', ירושלמי ברכות פ"ג סה"ג, ו' ע"ב (ובמקבילות) בבלי שם כ' ב'. ובמקבילה בתוספתא (ברכות פ"ה סהי"ז) חסרה הקללה.
34. הוא אין נאמן וכו'. וכן בכי"ע, ובס' חסידים הנ"ל. ובד בט"ס: הוא נאמן. ובירושלמי חסרה בבא זו.
ואחד ממשפחותיו נאמנת. בד: ואחת משפחתו נאמנת. ובכי"ע ובס' חסידים הנ"ל: אחד מעבדיו ומשפחותיו נאמן. וכצ"ל גם בכי"ו וד: אחת משפחותיו נאמנת. אבל לפני הר"מ (פ"י מה' מעשר ה"ד) היתה הגירסא: אחד ממשפחתו נאמן (וכ"ה בכל כתי"י הר"מ שבדקתי).
35. ועושין לו ואוכל. כלומר, מותר גם להתארח אצלו, אם הבן, העבד, או השפחה מכינים לו את המאכל. (ח"ד). ועיין להלן.
35-36. בשביעית ובטהרות אינן רשאין לעשות כן. וכ"ה בד. ובכי"ע ובס' חסידים הנ"ל: אינו רשאי וכו'. ופי' בח"ד שדוקא בדמאי שהקלו בו סומכים עליהם, אבל לא בשביעית וטהרות. ומכאן משמע כשיטת הראשונים (עיין רשב"א חולין ו' א') שע"ה חשודין אף על השביעית. ובמנחת בכורים פירש שהמלה בשביעית נמשכת למעלה: ואוכל בשביעית. וגם לפירוש זה משמע שע"ה חשודין על השביעית, אלא שסומכין כאן על בנו וכו' הנאמנים. ואפשר שר"ת (עיין גם בתוס' כתובות כ"ד א' ד"ה שלי) יפרש שבוודאי חשוד עסיקינן כאן. ועיין בכורות פ"ד מ"י.