23. חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ וכו'. וכ"ה בד ובכפו"פ פל"ט עמ' תקמ"ה. ובירושלמי פ"ב ה"ב הנ"ל: ראו אותו מיסב אינו חזקה. ועיין ר"מ פ"י מה' מעשרות ה"ו. וכאן מדברים בחבר אורח שאינו שמש, ואין אחריות של תקון הסעודה עליו.
25. שמא עישר בלבו. וכ"ה בכל הנוסחאות ובכפו"פ הנ"ל. ובירוש' הנ"ל: על התנאים שבלבו הוא מיסב. כלומר אפילו מיסב בשבת, אני אומר שמא התנה מאתמול "מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר וכו' ", כמפורש במשנתנו רפ"ז. ובירושלמי פ"ז שם: וצריך להלחיש בשפתיו. ועיין ר"מ הנ"ל ופ"ט ה"ט שם.
היה בנו מוסב אצלו וכו'. כנראה שבבנו גדול עסיקינן אלא שהוא טפול לו וסמוך על שלחנו, ולפיכך חייב לעשר עליו. ועיין בר"מ פ"י מה' מעשר ה"ז שפסק שהאב חייב להתנות על בנו (ולעשר על ידו). ומסתימת לשונו משמע שבבנו גדול עסיקינן. ועיין להלן.
26. אחר אין מעשר עליו. ואינו חושש שמא סומך עליו וחושב שהסעודה מתוקנת, ונמצא מכשילו, שהרי ע"פ ההלכה אין השתתפותו בסעודה מוכיחה על תיקונה. אעפ"י שאמרו להלן שכל אילו הם תקלה לאחרים.
בנו במקום אחר וכו'. וכן פסק בר"מ הנ"ל, ועיין ברדב"ז שם. ובמהרי"ק שם ציין לתוספתא שלנו. ובירושלמי פ"ב סה"ב חסרה בבא זו.