15. שנעשה גבוי. בגליון תוקן בכ"י אחר: גבאי. ואין צורך, כי גבוי הוא על משקל תנוי (=תניי, תנא. עיין פסיקתא דר"כ פסי' כ"ח, קע"ט ע"א), מינוי (=מיניי, שם קל"ו סע"ב, עיין מ"ש לעיל, עמ' 54, הערה 84), כלומר, גביי, גבאי.
דוחין אותו מחבורתו. בבבלי (בכורות ל"א א') מוסיף: פירש אין מקבלין אותו ולפ"ז הדחייה היא לעולם, וכשיטת ר"מ לעיל פ"ב ה"י.
15-16. כל זמן שהוא גביי אין נאמן. בירושלמי (פ"ב ה"ג): כל זמן שהוא גביי דוחין אותו מחבורתו.
16. פירש מגבייתו הרי זה נאמן. לכאורה משמע מכאן שהוא נאמן בלי קרוב מחדש וכן מפורש בירושלמי: יצא מגבייתו הרי הוא כחבר. אבל בבבלי הנ"ל: פירש הרי הוא ככל אדם. ומכאן משמע שצריך קבלה מחדש. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' מטמאי משכב ומושב ה"ח (ח"ד ומה"פ ד"ה בראשונה). ועיין בח"ד שהעיר על המעשה ברב הונא בר חייא בבבלי שם שלא קבל מחדש. ותירץ שרב הונא בר חייא זקן ויושב בישיבה היה, ולא היה זקוק לקבלה.