63. מדלגין על פתחיהן של אוכלי שביעית וכו'. כלומר, אין מקבלין מהן צדקה בשביעית, מפני שנחשדו לתת פירות שביעית לצדקה.
64. אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית וכו'. וכן בירושלמי פ"ג ה"א: גבאי קופה בשביעית לא יהו מדקדקין בחצירות של אוכלי שביעית וכו'. ונזכרה רק דעת החכמים. ובירושלמי שם העמידה ר' פנחס במקום שחשודין רק על הזריעה ולא על האכילה. ומסתימת לשון התוספתא משמע שאפילו במקום שחשודין על האכילה מותר לקבל מהם. ואפשר שהטעם הוא כמפורש בירושלמי (פאה פ"ח ה"ב כ' ע"ד): שאין אדם עושה בדבר מצוה (כ"ה בכי"ל, ונמחק בטעות) ערוה. וכן סתם הר"מ בספ"ח מה' שמיטה ויובל.
65. שלא נחשדו נותנות אלא מעות ובצים בלבד. בכי"ע ובד: שלא נחשדו מתנות וכו'. והנכון כלפנינו, והכוונה שלא נחשדו הנשים אלא לתת מעות וכו'. ובירושלמי הנ"ל: שלא נחשדו ישראל להיות נותנין וכו'. ובר"מ הנ"ל: שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא מעות שביעית או ביצים הנלקחות מדמי שביעית. ופי' ברדב"ז שע"ה אינם סוברים ששביעית תופסת את דמיה.
66. אם היתה עיר כולה וכו'. חוזר לדברי ר"מ, ובזה אף ר"מ מודה שאין מדקדקין מפני חיי נפשות (ח"ד). והר"מ השמיטה מפני שפסק כחכמים. ועיין מ"ש להלן תרומות פ"ו ה"ג.
67. הכהנים גובין בטהרה וכו'. בירושלמי הנ"ל: כהנים המגבלין בטהרה לא יהו מדקדקין בחצירות של אוכלי שביעית. אית תניי תני מדקדקין. וכצ"ל לפנינו: הכהנים [ה]גוב[ל]ין בטהרה וכו', כמו שהגיהו המפרשים. ופירשו בירושלמי שם: מאן דאמר מדקדקין. מפני חלתן. כלומר, שלא ימצאו אוכלי שביעית גבלים להפריש להם חלה בטהרה, וע"י זה יגדרו מאכילת פירות שביעית. ועיין ירוש' שביעית ספ"ט, ל"ט ע"א.