51. המשלח בין לעם הארץ וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: המשלח ביד עם הארץ וביד חבר וכו'. וצ"ל: המשלח ודאי וכו', כגי' הגר"א. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ג. ובר"מ פ"ו מה' מעשר ה"ו: אין מוכרין את הטבל אלא לצורך, ולחבר (דמאי פ"ה מ"ח). ואסור לשלח את הטבל ואפילו חבר לחבר שמא יסמכו זה על זה ויאכל הטבל. ועיין ברדב"ז, מהרי"ק וכ"מ שם. ולפ"ז אסור לשלוח טבל ע"י שליח אפילו לצורך.
53. לחבר צריך להודיע. כ"ה בד. ובכי"ו בטעות: לעם הארץ צריך להודיע. ובכי"ע חסר מאמר זה של רשב"ג. ולפ"ז אף כאן מוסר רשב"ג הלכה של ר' יוסי. עיין במשנה פ"ג סמ"ג. ועיין להלן.
אמ' רבן שמעון בן גמליאל מעשה וכו'. כפו"פ פ"ה, נ"ה ע"א, בשם התוספתא.
54. אתרוג גדול. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. אבל בכי"ע ובירושלמי (פ"ג ה"ג) חסרה המלה "גדול". ובח"ד מעיר שר' יוסי עשה כשיטתו (סוכה פ"ג סמ"ז) ושלח לו לרשב"ג אתרוג גדול לחג הסוכות. ועיין להלן. ובירושלמי הקשו: ויעשר ממנו עליו וכו' ומכאן שידעו שהיה בו יותר משעור מצומצם. ובריטב"א (ר"ה י"ד א' ד"ה ת"ר): מעשה בר"ע וכו', פי' אילן של אתרוגין דאילו אתרוג א' לא מחייב במעשרות.18וכוונתו שאין שם ספק מע"ש, מכיוון שאין במעשר שוה פרוטה. ועיין בריטב"א ב"מ נ"ג ב' מ"ש בשם הראב"ד. ואף כאן תירוצו כתירוץ הראב"ד שר"ע לקט הרבה אתרוגים. וסתם אתרוג באחד בשבט אינו שוה יותר משתי פרוטות (עיין מעילה פ"ו מ"ד ומ"ש בתוספ' סוכה ל"ט א' ד"ה יותר), ואין במעשר שלו שוה פרוטה.
מציפורי. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע: בציפורי, ובירושלמי חסר שם המקום. ואנו הולכים אחרי רוב הנוסחאות, והיינו שר' יוסי שלח את האתרוג ממקום ישיבתו, כלומר מציפורי, לרשב"ג שהיה באושא או ביבנה.
55. שהיה ודיי. מפרש בירושלמי: שפירות קיסרין ודאי וכו'. ולא רבי התיר קיסרין? ורשב"ג קודם לרבי היה.
ושהיה טמא. בירושלמי הנ"ל: שהוא טמא. מרביצין עליו מים. ולהלן מכשירין פ"ג ה"י: ואתרוגי קיסרי הרי אלו בחזקת טהרה. ובתוספ' ע"ז נ"ט רע"א: דאמרינן בירושלמי במסכת דמאי וכו', שהוא טמא. שמרביצין עליו מים, והוכשר. וא"ת הא תנן בשילהי תוספתא דטהרות דאתרוגים אינן מזלפין עליהם מים, הני מילי באותם שמוכרים בעיר, אבל לא מדרך רחוקה מסברא זלף עליו מים, כדי שלא יכמש. עוד י"ל דהני מילי בשאר ימות השנה, אבל בחג מרביצין עליו מים, כדי שיהא הדר, כדתנן בסוכה (מ"ב א'). ועיין בתוספ' ר' יהודה ברכות ל"ו א' ד"ה הוה, ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 117. ועיין להלן.
55-56. ושלא היה בידו אלא זה בלבד. בכי"ו חסרה המלה "זה". ובד ובכי"ע: זו בלבד, והוא באשגרה מן המליצה "ולא זו בלבד". ומכאן שבשנה זו היו האתרוגים מצפצפים, ולא היה בידי ר' יוסי אלא אתרוג אחד. אבל רשב"ג היה יכול לקבוע מעשר מיניה וביה, לקנות את המעשר מן הלוי, לפדות מע"ש ולקבוע תרו"מ בתוך פנים האתרוג (חוץ מקליפתו) ולקנות את התרו"מ מן הכהן. ונמצא שיכול לצאת באתרוג זה אפילו ביום ראשון לכתחילה, עיין בבלי סוכה ל"ה ב' ובתוספ' שם ד"ה מפני (וכאן הרי כבר הוכשר). וכשיטת רוב הראשונים שאפי' ישראל יוצא בתרומה.19ואפשר שהיה לו לרשב"ג אתרוג אחר פסול, והיה יכול להפריש ממנו על אתרוג כשר זה. ולשיטת הרמב"ן (מובא בריטב"א סוכה ל"ד ב' ובר"ן במקומו) יוצא באתרוג של טבל אפילו ביום הראשון. ולפ"ז לא היה צריך רשב"ג לעשרו לפני החג. ור' יוסי לא עשה כן, מפני שאם מוכרחים לסמוך על השליח שיודיענו שיש כאן תרומה באתרוג, הרי כבר אפשר לסמוך עליו שיודיענו שהוא טבל. ובירושלמי שם מפרש שבדרך כלל לא רצה ר' יוסי לעשות מעשה כדעתו (שמותר לשלוח טבלים לחבר), אלא דווקא כאן שלא היה לו אתרוג אחר להפריש ממנו על המתנה, סמך על דעתו. ובתוספות ע"ז שם פירשו שהמעשה היה בחוה"מ,20ולפיכך שאלו בירושלמי: ויעשר ממנו עליו, כלומר, שיחתוך ממנו קצת וכו', ואינו נפסל בחסר. ולוא היה עושה כן, לא היה עובר על דעת החכמים. ותירצו: אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברים חסירין. ולפ"ז יכול היה רשב"ג לצאת באתרוג של טבל לכ"ע.
56. שאילו היה בידו אחר היה מעשר וכו'. וכתבו בתוספ' ע"ז הנ"ל: וא"ת ואימא דהכי נמי הוה, שבא לידו אחר, ומה שהודיעו שבא מקיסרין זהו לפי שהוכשר. וי"ל שאם לא שלח לו אלא בשביל דבר אחד היה לו לפרש, ולפי ששני דברים תלויים בו שלה לו סתמא. ועיין בבלי גיטין ג' א'.