36-37. אלא כדי תרומת מעשר וחלה. וכ"ה בכל נוסחאות המשנה (פ"ב מ"ד) והתוספתא. ואפשר שהמלה "כדי" היא באשגרה ממשנתנו רפ"ה. ור' יהוסף אשכנזי מחק מלה זו, ואיננה גם בבבלי יומא ח' ב'. ובריבמ"ץ פירש שלפיכך נקטו כאן "כדי", מפני שהוא צריך להפריש ולתת לכהן מעשר כדי תרומת מעשר, והשאר הוא שלו. ועיין בלשון הר"מ פ"ט מה' מעשר הי"ב ובירושלמי בסוגיין ובתוספ' יומא ח' ב' ד"ה תנן. ולפ"ז מפריש הגבל תרו"מ וחלה כאחת. ועיין להלן.
37. פטורין מן השני. שלא חייבו אותו אלא בתרו"מ וחלה שאינן אלא כשלשה אחוז, אבל לא הטריחו עליו לעשר מע"ש ולהביאו לירושלים. ופירשו בבבלי (יומא ט' א') מפני שהפרהדרין חובטין אותו ומכריחין אותו למכור בזול. ולפיכך התירו לו כאן למכור לחבר (כפי' הר"ש) טבל הטבול למע"ש, והלוקח יחוש לעצמו. וכע"ז פירשו בירושלמי (פ"ב ה"א, כ"ב ע"ג) בעניין הלוקח מן התגר: "תיפתר שהיה אגרונימוס13כלומר, החשבן הממונה על השוק. גוי " (כגי' כי"ר), ודחק עליו להיות מוכר בזול, והתירו לו להיות מוכר טבלים, והלוקח יחוש לעצמו. ועיין בירושלמי בסוגיין.
במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו14והיא רגילה מאד בכ"י שלנו, עיין לעיל פ"א רהי"ג; להלן פ"ד ה"י וה' ל"א; פ"ה ה"ה; תרומות פ"ד הי"ב; פ"ה ה"ו; פ"ו ה"ה; פ"ז ה"כ; פ"ט ה"א; פ"י ה"ו והי"ג; שביעית פ"ב ה"ד, ה"ה והט"ו; פ"ג ה"א; פ"ד הי"ב וה"כ; פ"ו ה"כ; ספ"ז; כלאים פ"א הט"ו, פ"ה הי"ב; מעשרות פ"א ה"ה; פ"ב ה"ה והי"ב; מע"ש פ"א הט"ו; פ"ב ה"ז והי"ח; רפ"ג; פ"ד הי"ג; פ"ה הי"ד והי"ז; ערלה רפ"א ועוד. הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1262.
37-38. במוכר בחנותו על פתח חנותו. וכ"ה בד. ובכי"ע: בחנותו על פתח ביתו. וכ"ה ברא"ש פ"ב מ"ד, וכצ"ל בר"ש שם. ובירושלמי (פ"ב ה"ב): בחנותו או על פתח חנותו, וכ"ה בר"מ פ"ט מה' מעשר הי"ב. ובירושלמי הנ"ל בכי"ס: בחנותו או על פתח ביתו. ועיין ברדב"ז על הר"מ הנ"ל. והנכון כלפנינו, ופירושו: או על פתח חנותו, ובשתיהן מוכר הרבה, ובזול.
38. המוכר בפלטיר. כלומר, בחנות שקונים בה קימעא קימעא (πωλητήριον), ואף התינוקות מצויין לקנות בה. ועיין להלן.
או בחנות הסמוכה לחנותו וכו'. בר"ש הנ"ל בד"ר: הסמוכה לחנות. וברא"ש שם: הסמוכה לר"ה. ובירושלמי הנ"ל: או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר. ונ"ל שפירושו הוא: חנותו שהיא מסתפקת מן הפלטר. וכלשון הירושלמי (שבת פ"ח ה"א, י"א סע"א ומקבילות): ולא תאמין בחייך זה הלוקח מן הפלטר. ואנא סמיך לפלטירא. כלומר, אני לוקח מן הפלטר (השוה הביטוי: סמוך על שולחנו). וכן הפירוש אף לפי גירסת התוספתא, שאם הוא מוכר בחנות שהיא מסתפקת מחנותו האחרת צריך להפריש גם מע"ש, מפני שמשתכר משתיהן יחד. ובירושלמי הנ"ל פירשו: פלטר מידה דקה, וחנות מידה גסה וכו' מידה דקה, הואיל והמוכר משתכר, המוכר מפריש וכו'.
38-39. את שדרכו לימדד וכו'. וכן בירושלמי שנעתיק להלן (להימדד). וכן במשנתנו (פ"ב מ"ה): את שדרכו להמדד (כגי' ד' נפולי, לו, קויפמן) וכו'. ולפ"ז מדברים בדבר הנמכר, ולא במוכר, עיין להלן. אבל בד, בכי"ע ובר"ש (פ"ב מ"ה) גורס כאן: את שדרכו למוד וכו'. וכן במשנה בכמה נוסחאות עם פירוש הר"מ: את שדרכו למדוד. ולפ"ז מדברים כאן במוכר. וכנראה ששניהם אמת, עיין להלן הי"א והי"ג.
39. טפילה דקה לגסה. וכן במשנה הנ"ל בד"נ: ר' מאיר אומר את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה. וכן הוגה בגליון בהוצ' קויפמן, והסיפא של משנתנו חסירה שם. והואיל ומסתבר ש"דברי ר' מאיר" שלהלן מוסבים אף על בבא זו, הרי התוספתא והמשנה מתאימים בדיוק. עיין שו"ת רמ"ע מפאנו ס' כ"ח.
ובכי"ע, נוסף כאן: את שדרכו למוד בדקה מודדו בין בדקה בין בגסה טפילה גסה לדקה. וכ"ה בד (אלא ששם: לימדד) ובר"ש הנ"ל.15וכן בנוסח הירושלמי של הרש"ס (פ"ב ה"ד): תני ר' חייא כן. את שדרכו להימדד בגסה, ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה. את שדרכו למדוד בדקה, ומדדו בגסה טפילה גסה לדקה דברי ר"מ. והכוונה לתוספתא כאן. ואעפ"י שבירושלמי שלפנינו (וכן בכי"ר) חסרה הסיפא הנ"ל, מ"מ מוכח מתוך הסוגייא שם שגירסת הרש"ס נכונה, עיי"ש בפ"מ. ומסתבר שאף בכי"ו צ"ל כמו בד ובכי"ע, אלא מכיוון שאף במשנה הנוסחאות חולקות לא הגהתי כלום בפנים. ונוסחא זו מתאימה לגירסת המשנה בהוצאות שלפנינו, והכל הולך אחרי הדבר הנמדד.
ברם בכמה נוסחאות (לו, גוף כ"י קויפמן, כי"מ, ר"ש) גרסו במשנה: ר"מ אומר את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה, טפילה דקה לגסה. ולפ"ז הכל הולך אחרי המעשה ואחרי המדה של עכשיו, ועלינו לומר שהמשנה והברייתא חולקות. עיין במלא"ש ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' כ"ח ובגירסת המשנה שבירושלמי (והשוה מ"ש לעיל הע' 15) ובפי' הריבמ"ץ.