1. משם ר' נתן אחיו וכו'. במקבילה בבבלי גיטין ס"ב א': משום ר' יוחנן אחיו וכו'. ובכי"מ שם: משום ר' יונתן שאמר משום וכו'. וכן ביוחסין השלם, 70 ע"ב, בערך ר' יוסף בן משולם: והוא העיד הלכה משום יונתן אחיו שאמר משום ר' אלעזר חסמא בסוף פ' הניזקין וכן בפ' ה' דדמאי (עיין להלן פ"ו ה"ז) בתוספת'. ובפתיחת המאירי לאבות (ד"ר כ' ע"א, ד' וינה י"ב ע"א) מונה בין התנאים של מס' דמאי: ר' נתן אחיו ש"ר יוסי ן' המשולם. והנה ברוב המקומות נזכר תנא זה בשם בן המשולם, ומכאן משמע שמשולם הוא שם תואר. ובמשניות שלפנינו (תרומות פ"ד מ"ז, בכורות פ"ג מ"ג ופ"ו מ"א): ר' יוסי בן משולם, אבל בבכורות שם במשנה שבבבלי ועוד: המשולם. ואשר ליונתן (עיין לעיל) בן משולם, הרי נזכר תנא בשם זה בספרי זוטא חקת עמ' 302. ברם בפרשת מטות סוף עמ' 327: אמר ר' אליעזר בן יעקב פעם אחת שאלתי את יונתן בן משולם ואת יהושע בן ממל וכו'. ור' יוסי בן המשולם שמסר כאן הלכה בשם ר"א חסמא היה בן זמנו של ר"ש בן אלעזר ור"ש בן מנסיא,1עיין בתולדות תנאים ואמוראים ערך ר' יוסי בן משולם. ולפ"ז ברור שר' יונתן בן המשולם שלפנינו אינו אותו התנא שנזכר בס"ז הנ"ל.
2. שאין עושין טהרות לעם הארץ. בבבלי הנ"ל חסרה בבא זו. וכנראה שבבא זו מתפרשת בדברים הבאים להלן, והיינו: לא יעשה לו וכו'.
לא יעשה לו עיסתו של תרומה בטהרה. בגיטין הנ"ל: אין עושין חלת ע"ה בטהרה. ופירש"י: עם הארץ שאמר לגבל חבר, הפרש חלה מעיסתי, ועשה אותה בטהרה, לא ישמע לו, שהרי כבר נטמאה כל העיסה ביד ע"ה וכו'. אבל רוב הראשונים (הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, המאירי ותוספ' הרא"ש) השיגו על רש"י וקבלו את פירוש הר"ח ש"אין עושין חלת ע"ה בטהרה" כוונתו שאסור לגבל עיסה שלמה בשביל ע"ה, כדי שיוכל לעשות את כולה חלה, כלומר שע"ה יפריש ממנה חלה בטהרה על שאר העיסות שלו.2עיין גם בתוספ' גיטין שם ד"ה אין עושין ובמהרש"א שם. וכנראה שהלשון "תרומה" כאן הוא באשגרה מלהלן שו' 4, וכאן הכוונה שלא יעשה לו עיסה כדי להרים ממנה חלה על שאר עיסות (ואחרת אין להבין למה שבק התנא "חלה" שעוסק בה ונקט "תרומה"), כפירוש רוב הראשונים בבבלי. ועיין להלן.
2-3. אבל עושה לו עיסתו של חולין בטהרה וכו'. כלומר, לצורך הפרשת חלה התירו לו לחבר לגבל עיסת חולין בטהרה, כדי להפריש חלה מתוכה בטהרה. ופירשו בבבלי גיטין שם: משום חייו דגבל. ועיין ר"מ פ"ח מה' בכורים הי"ב ופי"ב מה' תרומות ה"ט. וכאן החבר בעצמו מפריש מן המוקף ומן הטהור על הטהור.
3. ונותן לתוך כפישה. בבבלי שם: ומניחה בכפישה או באנחותא. וזהו ע"פ לשון המשנה טבול יום פ"ד מ"ב, עיין במלאכת שלמה שם. והם כלים שאינם מקבלים טומאה, ועיין בפיה"ג אהלות עמ' 84 ובהערות שם, ועיין בספר כלי חרס בספרות התלמוד, עמ' רמ"ו ואילך. ופירשו בגמרא גיטין שם שמזהירין את הע"ה שלא יגע בה ומאיימין עליו שאם יגע בה תחזור העיסה לטבלה.
5. ונותן לתוך כליו של חבר. פירשו בבבלי הנ"ל: כלים שהחברים ראויים להשתמש בהם, והיינו כלי גללים וכו'. ובתוספ' שם ד"ה ומניחה העירו שלא נקטו כאן את לשון הרישא, מפני שכפישה ואנחותא אינם ראויים לזיתים. ולולא דבריהם, היה נראה לפרש להפך, שאם מניח חלה בכפישה יש כאן היכר שמפני מעלת הטהרה הניחה שם, אבל זיתים רגילים להניח בכפישה3עיין טהרות פ"ט מ"ה, ובהערות לפיה"ג אהלות, עמ' 84, הע' 23 והע' 27. ואין היכר בזה, ולפיכך הטילו עליו להטילם בכלי חבר. ועיין טהרות פ"ט מ"ד ובבלי חגיגה כ"ה א' ובמפרשים שם.
6. כשם שאין נותנין תרומה וכו'. כפו"פ פי"ט עמ' תמ"ב. ועיין להלן תרומות פ"ז ה"ד. ועיין מ"ש לעיל פ"ב ה"ב.