16. בן לוי שקבל עליו וכו'. בספרי סוף קרח פי' קכ"ב: מיכן אמרו בן לוי שקבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד אין לו חלק בלויה. וברבינו הלל שם (נ' ע"ד): מכאן. בתוספת' דמאי פרק ב' בן לוי שקבל(ו) וכ'. ועיין בתו"כ שנציין להלן ור"מ רפ"ג מה' כלי המקדש.
18-19. מניין ליציקות ובלולות וכו'. בתו"כ ובבבלי הנ"ל נשנה כ"ז בשם ר' שמעון, והוא חולק (לפי התלמוד שם) על המשנה שם שסוברת שיציקה ובלילה כשרה בזר. ובמקבילות מוסיף כאן: והפתיתות והמליחות, ועיין בשטמ"ק מנחות י"ח ב' אות ג'; כ' א' אות א'; בריטב"א קידושין ל"ו א' סד"ה מתניתין.
19. המליקות והקבלות וההזאות. וכ"ה בד ובמקבילות. ובכי"ע חסרה המלה "המליקות" בט"ס. וברש"י חולין (קל"ג רע"א): ההזאות היא זריקות דם הנזרקין במזבח, בין הניתזין בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב, בין הניתזין בחוץ. וכוונת רש"י על הניתזין בחוץ בשאר קרבנות חוץ משלמים, שכבר הזכיר ברישא, עיין בשטמ"ק מנחות י"ה ב' אות ב'. ואולי הכוונה כאן להזאת בן עוף, כמו במשנת קדושין פ"א מ"ח, וכפירוש הבבלי שם ל"ו ב',13הסדר הנכון במשנה שם הוא: והמליקות והקבלות וההזאות. וכ"ה ברוב הנוסחאות, וכן מוכח מסוגיית הבבלי. ועיין גם במשנת מגילה ספ"ב, תו"כ שמיני פ"א ה"ח, מ"ו ע"ד ועוד. ונוסח המשניות (בקידושין) "והמליקות וההזאות והקבלות" הוא תיקון ע"פ הבבלי, כדי להסמיך הזאה למליקה, ששתיהן בבן עוף, אבל קבלה אינה שייכת בבן עוף, עיין רש"י מנחות ב' סע"ב. ואינם מדברים כאן בהזאות הפנימיות שהן רק בכה"ג (עיין בבלי קידושין שם), ואינן שייכות לקבלת כהן הדיוט, ולא בהזאות על מזבח החיצון, שכבר נכללו למעלה בכלל "זריקות דם".
20. ועריפת עגלה. עיין ספרי זוטא קרח, עמ' 293, ובהערה 25 שם. וכנראה שלא נשנו כאן כל הדברים, ומניינא דבבלי לאו דוקא, עיין בתוספ' מנחות י"ח ב' ד"ה מניין.
21. אמ' ר' שמעון וכו'. מן המקורות המקבילים שהבאנו לעיל (שו' 18–19) אנו למדים שאף הרישא ר' שמעון.
23. כי בו בחר ה' וכו'. במדרש תנאים לדברים (עמ' 108): כי בו בחר ה' אלקיך. בזמן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה את נותן לו (כלומ', ראשית דגנך וכו'), ואם אינו מקבל עליו וכו'.
24. כל המקבל עליו שירות וכו'. וכ"ה בד ובילקוט המכירי מלאכי עמ' 15. ובכי"ע: עליו לשרת וכו'.