12. עם הארץ שקבל עליו וכו'. בירושלמי (פ"ב ה"ב): המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. ובבבלי הנ"ל: הבא לקבל דברי חבירות וכו'. ובתוספ' ר' אלחנן (ע"ז ז' א' ד"ה וכולן): ובתוספ' דדמאי איתני בתר ההיא דע"ה הבא לקבל עליו וכו' (=וכולן) שחזרו בהן (להלן ה"ט) וכו'. ועיין ר"מ פ"י מה' מטמאי מו"מ ה"ב.
13. גר שקיבל עליו וכו'. בבא זו נשמטה בכי"ו ע"י הדומות וישנה בכי"ע ובד. וכן בתו"כ קדושים פרק ח' ה"ג (צ"א ע"א): מיכן אמרו גר שקיבל עליו את כל דברי התורה וכו'. ובמיוחס להר"ש שם (פ"א ע"ב): מכאן אמרו בתוספתא דדמאי ומייתי לה בפ' עד כמה (בכורות ל' ב'). ולפנינו בגמרא שם: גוי שבא לקבל דברי תורה וכו'. ובתנחומא ויקרא (הוצ' בובר סי' ג'): אמר ר' יוסי12עיין הגירסא בתנחומא שנדפס מכבר, שם סי' ב'. גר שקיבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ולא עוד אלא דקדוק אחד מדקדוקי תורה או מדקדוקי סופרים.
15. אפי' דבר קטן מדקדוקי סופרים. וכ"ה בד ובתו"כ הנ"ל. ובכי"ע אפילו דבר אחד מדיקדוקי סופרים וכ"ה במכילתא דרשב"י, וכן מעתיק בילקוט מן התו"כ. ובבבלי בכורות הנ"ל: אפי' דקדוק אחד מדברי (בשטמ"ק: מדקדוקי, וכ"ה ברש"י) סופרים. ועיין בתנחומא הנ"ל. ובבלי יבמות מ"ז ב': ומודיעים אותו מקצת מצות קלות וכו', אסיר לן תחום שבת וכו'. ועיין בחי' אגדות למהרש"א שם ובהגהות מהר"ץ חיות במקומו. ועיין בר"מ פי"ד מה' איסורי ביאה ה"ב.