36. עד מתי מקבלין וכו'. בכורות ל' ב'. ועיי"ש במיוחס לר"ג וברש"י. ובר"מ פ"י מה' מו"מ ה"ב: כשמקבלין אותו חוששין לו כל שלשים יום עד שילמד ויהיה רגיל בטהרות וכו'. ומכאן שפירש שאינו נעשה חבר גמור אלא אחרי נסיון של זמן ידוע.
37. למשקין שלשים יום וכו'. כלומר, אחרי ל' יום של נסיון מאמינים לו בטהרת משקין שטומאתן קלה (רש"י בכורות).
לכסות שנים עשר חדש. כלומר להחזיק כסותו כחבר, כמשנת חגיגה ספ"ב (רש"י הנ"ל). והנה לכל הדעות אינו נעשה חבר גמור לב"ש אלא אחרי נסיון של י"ב חדש.
נמצאנו למדים שע"ה שבא לקבל דברי חברות אינו מתקבל בב"א לחבר גמור. בראשונה צריך להתנהג בחברות מחוץ לחבורה (לעיל ה"י), אח"כ מקבלין אותו לכנפים ואח"כ לטהרות (לעיל הי"א). ואחרי שכבר קבלו אותו אינו נעשה חבר למשקין אלא לאחר ל' יום, וחבר גמור אלא לאחר י"ב חודש, לשיטת ב"ש. כ"ז מזכיר לנו את הסדר של הקבלה לחבורת האיסיים כפי המתואר אצל יוסף הכהן במלחמות (ספר ב' פ"ו סי' ז' ס"ק 137 ואילך). לפי דבריו (שם סי' ח', 143 ואילך) היו האיסיים מחמירים מאד בחבריהם שחזרו לסורם, מעין שיטת ר"מ לעיל ה"ט.25ועיין מ"ש על תקנות אנשי הכת שנמצאו במערת יריחו במאמרי הנ"ל (לעיל הע' 19), עמ' 201, ואילך.
37-38. ובית הלל או' זה וזה לשלשים יום. בבכורות ל' ב': "אחד זה ואחד זה לשנים עשר חודש. א"כ הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה? אלא אימא ב"ה אומרים אחד זה ואחד זה לשלשים יום". ובתוספתא בכל הנוסחאות כתיקון הבבלי.