34. ומקבלין לכנפים ואחר כך מקבלין וכו'. וכן בבבלי בכורות ל' ב': ת"ר מקבלין לכנפים, ואח"כ מקבלין לטהרות וכו'. וכן פסק הר"מ בפ"י מה' מו"מ ה"ב. ואשר לפירוש המלה "כנפים" יש בידינו מסורת עתיקה (המיוחס לר"ג בכורות ל' ב', ערוך ערך כנף א' שציין גם לתוספתא שלנו, ר"מ הנ"ל) שכוונתה נטילת ידים, כלומר ידים טהורות. ונ"ל שרמזו בזה להלכה שכל הכנפים (כלומר, כל הנעשה מכנפי עוף) טהורות.18כלים פי"ז מי"ד; תוספתא שם ב"מ פ"ז ה"ה. וכחכמים שחולקים על ר' יוחנן בן נורי. ולפיכך אמרו (ירושלמי נזיר פ"ד סה"י, נ"ה ע"ג): תורת הנזיר בין שיש לו כנפים בין שאין לו כנפים (במקבילה בבבלי שם מ"ו ב': כפים. עיין עה"ש ערך כנף א'). והטעם הוא שבמקדש ובקדשים אנן קיימין, ובידים טהורות עסיקינן. וצדקו החכמים (עיין עה"ש ערך כנף א') ששערו שבעל כנפים פירושו בעל ידים טהורות, והפירוש שבבבלי שבת מ"ט א' אינו אלא טעם אגדתי.
ובירושלמי פ"ב ה"ג שנינו (לפי גי' כי"ר וכי"ס): תני מקריבין19עיין מ"ש על "קרב" ב־Journal of Biblical Literature כרך ע"א (1952), עמ' 202, ובהערה 37 שם. לכנפים ואחר כך מלמדין לטהרות. אמר ר' יצחק בר' אלעזר כנפים מדפות. טהרות היסטות. ר' מנא אמר כנפים מדפות הסטות. טהרות מעשרות.20ובפי' הירושלמי אני מקבל בעיקרו את פירוש הרז"פ במקומו, בשינויים ובהוספות משלי. וכן שנינו בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב, ט' ע"ד): תולדות השרץ אי זהו. ר' יודה בשם ר' תנחום מדפות. מהו מדפות? מגעות.21עיין בבלי נדה ד' ב'. אב הטומאה מטמא את הכל. וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרס.22עיין ידים פ"ג סמ"א. וכן הפירוש אף לפנינו. ור"י בר' אלעזר מבאר שכנפים הן מדפות, כלומר צריך לקבל עליו נטילת ידים אם יגע במדפות, והיינו במגעות שנגעו באב הטומאה, וכשיטת החכמים במשנת ידים פ"ג מ"א. ובתוספתא ידים פ"ב ה"ט: אלו פוסלין לידים אוכל ראשון והמדפות והמשקין.23ועיין מ"ש בתס"ר שם ח"ד, עמ' 134. ואחרי שקבל עליו לכנפים מקבלין אותו לטהרות, כלומר להיסטות, והיינו ההיסטות שנשנו בזבים פ"ג מ"ב, שאמרו עליהן: וכולן טהורין לבני הכנסת. ופירש"י (נדה ז' א'): לבני הכנסת. אוכלין חוליהן בטהרה, שאין זה היסט גמור וכו'.24ועיין היטב בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ז, ע"ה ע"ג, ובר"ש טהרות פ"ז מ"ה. וכנראה שהחברים החמירו יותר מבני הכנסת, וטהור לבני הכנסת טמא לחברים.
ור' מנא חולק על ר"י בר' אלעזר, וסובר שאף היסטות בכלל כנפים הן, והמקבל לכנפים מקבל גם להיסטות, אבל טהרות פירושו טהרת מעשרות, עיין חגיגה פ"ב מ"ו ובירושלמי ובבבלי שם. ולפי כ"ז מובנת יפה הבבא שלהלן.
34-35. איני מקבל עלי אלא לכנפים בלבד וכו'. שהרי בין לפירוש ר"י בר' אלעזר ובין לפירוש ר' מנא הנ"ל בעניין כנפים, כבר קבל עליו לאכול חולין בטהרת חולין. והשאר אינן אלא חומרות יתירות. ועיין להלן חגיגה פ"ג סה"ב.
35. קבל עליו לטהרות וכו'. לדברי ר"י בר' אלעזר הנ"ל פירושו שקיבל עליו להחמיר בהיסטות הקלות של הזב, אבל לא קבל עליו להחמיר בתולדות השרץ. ולדברי ר' מנא פירושו שקבל עליו לאכול חולין בטהרת מעשרות, אבל לא קבל עליו היסטות הקלות.