1. אורז במקומו מותר בחולת אנטוכיה. וכן ברש"י בכורות ל"א רע"א: בתוספתא דמסכת דמאי פרק האורז במקומו מותר בחלת אנטוכיא. ובד בטעות: שבתחילת אנטכיא. ובירושלמי (פ"ב ה"א, כ"ב ע"ד): תני האורז שבחולת אנטוכיא מותר במקומו. וכנראה שכן צ"ל גם בתוספתא, ועיין בפ"מ בירושלמי שם. ובמשנתנו (פ"ב מ"א) שנינו: האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור. ולפי פשוטו פירושו שמין האורז הגדל בחו"ל פטור מן הדמאי בכל מקום שמשתמשים ממנו,1עיין לעיל פ"א הי"א, שו' 33: שהן משתמשין ביהודה. ואפילו בא"י.2ועיין בפאת השלחן סי' י"ה ס"ק ה' שהביא את הפירושים האחרים. וע"ז הוסיפה הברייתא שהאורז של חילת אנטוכיא3כלומר, בקעת אנטוכיא - Κοίλη Ευρία. הדומה לאורז שבא"י אינו מותר אלא במקומו.
2. מותר הוא עד בורו. וכ"ה בד ובכי"ע ובכפו"פ פי"א, עמ' רע"ט. ובירושלמי הנ"ל: עד כדון (וכ"ה בכי"ר שם). ובר"ש מעתיק מן הירושלמי: עד בורו. ובנוסח ר"ש סיריליאו (לפי ירוש' הוצ' לונץ): עד בירות. ועיין מ"ש בהירושלמי כפשוטו עמ' 418. והכונה כאן למקום שבדרום לחולת אנטוכיא, וממנו ואילך אסור. ועיין מ"ש הורוביץ בספרו א"י ושכנותיה, עמ' 108, ערך בורו. ובירושלמי שם ממשיך: ר' יונה בעי וכמידתה לכל רוח? ומכאן שבורו עצמה אינה בחילת אנטוכיא, ולפיכך שואל אם ר' אלעזר בר' יוסי מתיר בכל המקומות מסביב חילת אנטוכיא במדת המרחק של חילת אנטוכיא מבורו.