15. ואמ' של מעשר שני הן אין נאמן. בכי"ע: ואמ' משנת מעשר שיני וכו'. כלומר, אם ע"ה אמר בשנת מעשר עני (כלומר, בשנה שלישית וששית לשמיטה) שהטבלים הם משנת מעשר שני אינו נאמן, שהרי הוא מקל, עיין להלן מע"ש פ"ג הט"ז ומש"ש. ולפיכך צריך להפריש מע"ש, לפדות אותו, לחלק את המחולל לעניים, ולאכול את הכסף בירושלים. מפני שע"ה אינו נאמן להקל, אבל נאמן להחמיר, כפי שמפורש להלן בה"ז ובה"ח. ועיין להלן פ"ד הי"ט ומש"ש.
16. בשנת מעשר שני ואמ' מעושרין הן נאמן שהפה שאסר וכו'. וכ"ה בכי"ע. אבל בד: ואמר מעשר עני נאמ' שהפ' שאסר וכו'. ונראה שאפשר לצרף את הגירסא הנכונה משתי הנוסחאות וצ"ל: ואמר מעשר עני [הן ומעושרין הן] נאמן וכו'. ופירושה שכאן נאמן על מעשר עני, שהרי הוא עומד בשנת מע"ש ושתיקותו היא לפטור, לפיכך פירושו להקל נאמן, ומפריש מע"ש ופטור ממעשר עני. וכל הברייתות באו לכאן אגב הסיפא שבה"ד: שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.