72. בפת המרחץ וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע לנכון: כפת המרחץ וכו'. וכן בכפו"פ פ"ב עמ' ט"ז: כפת המרחץ פטורה מן הודאי וכו', כפת המרחץ עשב, שכן פירש"י ז"ל מסכת כריתות (ו' א') כפת הירדן. ועיין רש"י ב"ק פ"ב ב' ד"ה גינת ורדין. ומכיון שכיפת הירדן נמנית בין סממני הקטורת מוכח שהיא נותנת ריח טוב והיא מין בשמים. ולפיכך נראה שגם כאן מדברים בשמן שפטמו בכפה, וסכין בו במרחץ.65וזהו אחד ממיני הבשמים של מרחץ שנזכרו לעיל ברכות ספ"ה. וכנראה שהשמן בטל לגמרי לגבי הכפה, ודינו כיין בקילור שהוא פטור מן הודאי (לעיל הכ"ה). וכאן עוסקים בלוקח מע"ה שמן שכבר פטמו בכפת מרחץ, ולא שמן לעשותו כפה של מרחץ.
73-74. אף אין מטמא טומאת משקה. ודינו כשמן שנסרח ונפסל מאכילת כלב.
74. שמן שהגרדי סך וכו'. וכ"ה בד ובר"ש ספ"א, וכ"ה במשנה ספ"א. וביארו בירושלמי: מה בין זה לזה? זה על גב גופו בטל (כלומר וסיכה כשתיה), וזה על גב צמר הוא בטל. ופירש בריבמ"ץ (ספ"א) שדינו כלוקח שמן לסוך בו את הכלים שפטור מן הדמאי (כמפורש במשנה פ"א מ"ג). ועיין ר"מ פי"ג מה' מעשר הט"ז.
75. לפיכך שמן של שביעית נותנין וכו'. פירש בר"ש הנ"ל שמותר לתת ממנו לגרדי, שהרי שמן של שביעית ניתן לסיכת אדם (שביעית פ"ח מ"ב) ולא ניתן לסיכת כלים (שם סמ"ה). ועיין ברא"ש בסוף פירקין, ומ"ש ע"ז ידידי הגר"א חסקין ז"ל בכלכלת שביעית, עמ' תכ"ב, הע' ל"ב. והר"מ השמיט הלכה זו, והביאה להלכה בפי' הר"ש סיריליאו לשביעית פ"ט קנ"ו רע"ג.