1
5. בראשונה היה חומץ שביהודה וכו'. עיין ריבמ"ץ ור"ש פ"א מ"א. והעיר בר"ש שמלשון התוספתא והירושלמי כאן משמע קצת שאפילו מוודאי פטור, והחומץ שביהודה שנזכר במשנתנו פטור לפ"ז אפילו מן הוודאי, וכשיטת ר' יוחנן בירושלמי בריש מכילתין. ומן הלשון שבבבלי (פסחים מ"ב ב') משמע שאינו פטור אלא מדמאי, וכרשב"ל בירושלמי שם.
2
5-6. מפני שחזקתו מן התמד. כנראה שהמלה תמד היתה כבר בשימוש בימי הבית השני.6והיא טבועה על חותם של שפאי יהודי מסביבות ירושלים, עיין מ"ש סוקניק ב"קדם" ח"א (ירושלים תש"ב), עמ' 20 ואילך. ומן המקורות7עיין במשנת ערלה פ"א מ"ח, ירושלמי ובבלי הנ"ל. ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"א, עמ' 94 ואילך. נראה שהיו מייצרים תמד ע"י נתינת מים על החרצנים והזגים. ובבלי (הנ"ל) נזכר גם תמד שהיה נעשה ע"י נתינת מים ע"ג שמרים של יין, עיי"ש.