1. שבדמיי. פירוש המלה לא נתברר בוודאות. עיין עה"ש ערך דמאי. ועיין בצופה האנגלי סדרא חדשה ככ"ג (1932), עמ' 209. וכבר עמד על עיקר מוצא המלה בכתר כהונה ובציון ירושלים סוף מע"ש (בהשמטות).
השיתין. בבבלי (ברכות מ' ב'): שיתין וכו'. מין תאנים. ובירושלמי רפ"א כאן: אלו שהן יוצאות מתחת העלין. ועיין מ"ש ר"ע לעף בפלורא ח"א, עמ' 236. אבל ספק גדול בעיני אם הכוונה היא לתאנים המכונות grossi.1עיין מ"ש תיאופרסטוס בתולדות הצמחים ס"ב פ"ב, סי' ג', ופליניאוס בתולדות הטבע סט"ז פמ"ט, סי' קי"ג, עיי"ש. ודרך התאנה הרגילה להוציא פרי מעל לעלים, מפני שעלי תאנה רחבים הם, והם היו מסתירים את השמש מעל גבי הפרי שתחתיהם.2עיין בספרו של פליניאוס הנ"ל. והתאנים שיוצאות מתחת העלים אינן מתבשלות יפה ואינן מתקיימות, ונקראות שיתין = שחיתין (כמו ששערו כמה מן החכמים, עיין מ"ש לעף שם). ועיין להלן שביעית פ"ד ה"כ ומש"ש.
והרימין. וכ"ה בכי"ע. אבל בד: והדימין, וכ"ה בבבלי הנ"ל בכי"פ (עיין דק"ס שם), וכן במלא"ש למשנתנו: והרימין. אית דגרסי והדימין בדלית, וכ"ה בתוספתא והוא דום בערבי. וכן מעתיק במלא"ש (סמ"א) מן הירושלמי כאן סה"א: כל הדימין וכו' על דימי שקמונה. וכן בערלה (פ"א ה"א, ס' ע"ג) בכי"ר: דימין ושקמין וצלף. ובבבלי ברכות הנ"ל (בכ"י פריס): הדימין. כינרי. ועיין בעה"ש ערך כנר א', וכ"ה גם בסורית, ועיין לעף פלורה ח"ג, עמ' 136. והוא סנה ממין lotus המגדל פרי גרוע. ועיין פיה"מ להר"מ כאן וכפו"פ פל"ז, עמ' תקכ"ו ובהערות שם.
והחוזרדין. וכ"ה בד. ובכי"ע: והעוזרדין, וכ"ה במשנתנו. ובכמה נוסחאות שם: והעוזררין, וכן הגיה ר' יוסף אשכנזי. ובמשנה הוצ' לו: החוזררין. ועיין כלאים פ"א מ"ד ובמלא"ש שם ד"ה והעוזרדין וד"ה והחזרר.
ובבבלי ברכות הנ"ל: העוזרדין. טולשי. ועיין מ"ש בזה לעף פלורה ח"ג, עמ' 244, ואילך. ובפיה"מ כאן: ועזררין פי' אלזערור, Mespilus Azarolus, עיין לעף הנ"ל, עמ' 244,3ובפיה"ג לזרעים (תשה"ג אסף הוצ' מק"נ, ירושלים תש"ב, עמ' 179): גזרוין אלסבסתאן (ועיין בה' 4 שם). אבל ברור שגזרוין אינו שיבוש מ"עוזרדין", אלא מ"גופנין", כפי שרואים מן הפירוש. עיין אוה"ג ברכות, לקוטי גאונים, סוף עמ' 112, ופיה"מ להר"מ כאן בנוסח הערבי הוצ' ציפי, עמ' 4. והוא עץ ממשפחת הורדניים. ועיין תשה"ג הוצ' ר"ש אסף (ירושלים תרפ"ט), ריש עמ' 181, ולעף פלורה ח"ג, עמ' 249.
חזקתן בכל מקום פטורין. כלומר, אין חילוק בין יהודה וגליל במינים הללו (עיין במשנתנו ובירושלמי ה"א ובאהצו"י שם סוף עמ' 82). ובירושלמי נחלקו בה ר"י ור"ל. ולר"ל אינם פטורין אלא מן הדמאי, מפני שיש בהם ספק ספיקא, ספק נשמרים, ספק אינם נשמרים, ואפילו נשמרים שמא מעושרים הם, וכן פירש בפיה"מ, וכן מוכח בבבלי ברכות מ' סע"ב. ועיין פסחים מ"ב, ב' ובשנו"א כאן. אבל שיטת ר' יוחנן בירושלמי כאן שאף מן הוודאי פטורים, מפני שחזקתם מן ההפקר, ו"מן הדמאי" לאו דוקא, אלא מכיוון שאנו שונים במכילתין חיובי ופטורי דמאי, הזכירו אף כאן דמאי. וכן פסק הר"מ ברפי"ג מה' מעשר. ועיין להלן. ועיין בהשמטות מציון ירושלים ריש מכילתין.
2. ואם היו משתמרין חייבין. בירושלמי מפרש לה אליבא דר"ל הנ"ל שרוב בני המקום דרכן לשמרן, אבל אם ראה אותו מלקט ממשומר מן המחובר אינו עניין לדמאי, שהרי ראה שלא עישר. ובמקום שרוב בני אדם משמרים אם לקח פירות תלושים סתם חייבים בדמאי (ע"פ פירוש הגר"א בירושלמי). ועיין ההמשך שם בירושלמי, ובירושלמי ערלה פ"א ה"א, ס' ע"ד, ועיין בשדה יהושע שם ק"ד סע"ד ואילך.
אם כחס על שדהו וכו'. עיין להלן מעשרות פ"ג הי"ב. ודייקו משם (ירושלמי כאן פ"א ה"א, ובבלי פסחים ו' ב') שאין הפירות בחזקת משומרים אלא כששומר אותם מחמת עצמם, ולא אגב דבר אחר. ולפיכך אף לפנינו אם אינו שומר את הפירות אלא מחמת השדה, מפני שחס עליה שלא ידרכו בה בני אדם, אין הפירות שבתוכה משומרים לעניין מעשר. ובבבלי פסחים (הנ"ל): דמינטר להו אגב שדהו לא חשיבי (כ"ה בכי"מ).
ר' יוסה אומ' וכו'. כפו"פ פל"ז, עמ' תקכ"ח. ובירושלמי כאן (פ"א ה"א): ר' יוסי בן חלפותא אמר השיתין שבציפרין וכו', מפני שהן בחזקת משתמרות, כלומר, שרובם משמרים אותן.
3-4. הנובלות שנמכרות עם התמרים חייבות. וכ"ה ("חייבות") בכל נוסחאות התוספתא. ובירושלמי כאן (ה"א) בט"ס: פטורות, אבל בכי"ס שם לנכון: חייבות, וכן הגיהו המפרשים. ואמרו בירושלמי שם שנמכרות עם התמרים, פירושו במעורבות עם התמרים. ובבאור הירושלמי נ"ל, שנובלות כאן הם תמרים לכל סוגיהן ומיניהן שדרכן לישור מן האילן,4עיין מ"ש על כ"ז לעיל ברכות פ"ד שו' 40. ואם הטילו שאור הן נובלות שנתבשלו יותר מדאי (עיין היטב בירושלמי מעשרות פ"א סה"ב, מ"ח ע"ד), ואם לא הטילו שאור הן נובלות שלא נתבשלו. ור' מנא ור' חנינא חולקים באילו נובלות אנן קיימין כאן. ובעה"ב אינו מקפיד עליהן, אפילו הטילו שאור, לשיטת ר' מנא בירושלמי שם. אבל אם ישנם באותו אילן פירות יפים וקצת נובלות, מותר לו לבעה"ב לערב אותן דרך מכנסו5עיין בירוש' כלאים פ"ב ה"א, כ"ז ע"ג, וב"ב פ"ו ה"א, ובבלי ביצה ל'ח ב'. ועיין מ"ש במחברתי "תלמודה של קיסרין", עמ' 68. ולמכור את הכל כתמרים יפות, וממילא נמצא שבעה"ב מקפיד עליהן מלכתחילה, ודינן כתמרים טובות. ור' חנינא שם חולק על ר"מ וסובר שאם הטילו שאור (עיין מ"ש לעיל פאה פ"א ה"ז) אף בפני עצמן חייבות, אלא דווקא בשלא הטילו שאור אנן קיימין, ולפיכך בפני עצמן פטורות, מפני שלא הגיעו לעונת המעשרות. אבל אם הם מעורבות עם תמרות שהטילו שאור הרי אף הללו נחשבות כאילו הגיעו לעונת המעשרות (כשיטת ר' ישמעאל בר' יוסי בשם אביו), וכמו שהורה ר' פנחס בירוש' מעשרות פ"א סה"ד, מ"ט ע"א.
4. עד שלא יטילו שאור פטורות וכו'. בירושלמי הנ"ל: וחכמים אומ' לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא את שהטילו שאור חייבות וכו'. ועיין במפרשים שם. אבל מסתבר יותר הפירוש שבעיטור בכורים כאן, והיינו שלפי התנא של משנתנו נובלות פטורות אפילו הטילו שאור, ואפילו מעורבות, ולפי ר' יוסי בר' יהודה חייבות כשהן מעורבות, וחכ"א לא כדברי התנא של משנתנו ולא כדברי ר' יוסי בר"י, אלא מחייבין כשהטילו שאור אפילו אינן מעורבות ופוטרים שלא הטילו שאור אפילו כשהן מעורבות, והכל תלוי בהטלת שאור גרידא. וכן פסק הר"מ ברפי"ג מה' מעשרות.