36. והזרוע והלחיים והקבה. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובספרי ובבבלי הנ"ל: והמתנות. והיא היא, שהרי סתם מתנות בבהמת חולין הן זרוע ולחיים וקבה. ובפרקי דרבי (הוצ' שענבלום, מ"ד ע"א) מוסיף: שמן שריפה. ושמא לא כלל אותה בתרומה, מפני שהוא ניתן אף לכהן ע"ה, ודלא כשיטת הראב"ד, עיין מ"ש לעיל עמ' 210 הע' 7.
37. והחרמים. כלומר, חרמי כהנים, כמפורש בירושלמי ובתנחומא הנ"ל (בהוצ' מנטובה). ועיין מ"ש להלן.
ושדה אחוזה. שמכרה הגזבר, מפני שלא גאלוה הבעלים, והיא יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים. ובנספח למשנה ובבבלי הנ"ל: ושדה אחוזה ושדה הרמים. ועיין בס' יראים השלם הנ"ל ובהערה ה' שם. ועיין בפסיקתא זוטרתי הנ"ל. ואעפ"י שחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר הם לאנשי משמר בירושלים, מ"מ הרי הם זוכים בהם בכל מקום שהם, ואף גזל הגר אם מסרו לאנשי משמר מחוץ לירושלים יצא.42חידושי הראב"ד ב"ק, הוצ' ר"ש אטלס, עמ' רצ"ט, ומאירי שם, ריש עמ' 306. ועיין בתוספ' ב"ק ק"י ב' ד"ה וגזל.
ובנספח למשנה מסיים כאן: כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה. וכ"ה בס' יריאים השלם סי' קמ"ג הנ"ל. ועיי"ש בתועפות ראם אות ד' שתמה: "לשון רבינו מימרא דרב חסדא חולין קל"ב ב' וכו', דהרי שם בגמרא אמרו אהא דר"ח, ולאו מילתא היא וכו' ". אבל באמת העתיק רבינו את לשון הנספח למשנת חלה, ולא מן התלמוד בחולין. ועיין מ"ש לעיל סוף עמ' 212 ואילך. ושמא הבקיאות בטיב המתנות ואופן אכילתן הן המעלות שהכהונה נקנית בהן, עיין בברייתא של מס' אבות פ"ו מ"ו ובפירוש המיוחס לרש"י שם. ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב עמ' 207 בשם תו"כ שהביא רבינו בחיי בכד הקמח אות עצרת (ד"ו, נ"ב רע"ג). ובזוהר חדש רות ס"ד רע"ב: כל כהן שאינו יודע עיקר העבודה כאהרן ובניו אינו מצווה, ואם עובד אין עבודתו עבודה וכו'.