הבכורה והבכורים. כלומר, שנאכלים בירושלים (בכור תמים שהקריבו) בכל העיר, אבל לא מחוצה לה. ועיין מ"ש לעיל שו' 31 ד"ה אבל בשם הספרי.
34-35. והמורם מתודה ואיל נזיר. כלומר, חזה ושוק, וארבע חלות מארבע מינין בקרבן תודה, וזרוע בשלה מאיל נזיר וחלה ורקיק של קרבן נזיר. ובבבלי חולין הנ"ל: מורם מתודה ואיל נזיר וכו', כיון דדמיין להדדי חשיב להו כחדא. ובספרי הנ"ל מונה אותן שלש, בין מתנות המקדש, מפני שהם זוכים בהן מן המזבח, עיין מ"ש לעיל שו' 31 ד"ה אבל ושו' 32.
35. ועורות קדשים. כלומר, קדשי קדשים, אבל עורות קדשים קלים לבעלים, ועיין זבהים ק"ג ב' ובה"ג הנ"ל. אבל בפסיקתא זוטרתי הנ"ל: עורות קדשים. עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. וכן עורות תודה ושלמים ומעשר ופסח. וצע"ג. ושמא יש שם חסרון והשמטה, וצ"ל: וכן עורות [שאר קדשי קדשים. אבל עורות קדשים קלים לבעליהן נינהו, כגון עורות] תודה ושלמים וכו', עיין הלשון בה"ג הנ"ל. ועיין רש"י ב"ק הנ"ל ובס' יריאים השלם סי' קמ"ג ובהערה ב' שם.